נקמת הסחים

כמו לכל תת-תרבות נחותה (כושים, מזרחים) גם הסחים מספקים הנאות פה ושם (חוץ מלצחוק עליהם, אני מדבר על סחורה איכותית). רק שיהייה ברור, אני לא שונא סחים – אני מחבק אותם (וגם את הכושים ואת המזרחים וזהו). כדי לחגוג סחגיגה זו הנה שני קליפים מדהימים שבחיים לא תמצאו בבלוג של אחיחי אורנג' או במה שהילדים אוהבים (שאלתי את הילדים דרך אגב, הם אמרו "אההה").

מאוד נהנתי לצפות בסרטון הזה (לא הבאתי מולו ביד או משהו, אבל עדיין):

ולקינוח: מאז הפרסומת שלו ירד לי לגמרי מגדי סוקניק, בוקר טוסט! כמו באופניים, כשקשה זה אומר שאתה בעלייה, הכל חראגיל, עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה. אני ואשתי בסדר גמור, היא בסדר ואני גמור (זה דווקא אחד לא רע בכלל!) כאן מעשנים יום כן ויום לא- היום לא! אין דבר העומד בפני הרצון, אבל מה קורה כשיש רצון והדבר לא עומד? אין דבר כזה אישה לא יפה, יש לא מספיק וודקה, קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים. זאת? יפה מרחוק, ורחוק מיפה, אין, אין דברים כאלה. אני לא סובל מאי שפיות, אני נהנה ממנה, חס וגראס! זה לא הגודל, זאת עוצמת הבטריות, אללה יוסטור ולהקתו. זאת הכלה, לא טוב לא כסף. יום יפה היום, איזה ראות… יאללֶה, היינו פה? היה הזוי ברמות! נכנסתי לבית הזה הכי אמיתי שיש, וככה יצאתי ממנו. אני באמת באמת, אין פוזה. צחקנו, נהנינו, נחזור לעניינינו. אין לי שמן של מוסך! חומרים שהשתיקה יפה להם, בוקר טוב אליהו, חן חן למתחנפן. נכנסתי לצבא ילד, יצאתי בנאדם, חפיף דליל. עזוב’תי באמשך… …וחיות אחרות, הזייה מהלכת אתה, הא? כמה הנזק? שומע?…מלידה, מה המצב? חצב. …וכל הג’אז הזה, עשר הדבר הזה, ממש סופה לנדור. דבר חחחחלש, אתה מעיר את החרפושים, עולם ורוד רואים דרך עיניים אדומות. במקרה שלך, שום פסיכולוג כבר לא יעזור, לא נעים מת מזמן. מתבייש מתבייש, אבל הגרון יבש, פששש איזה ים… פלטה, מה המצב דוקטור? רק בשמחות שיהיה לנו, מה פרויד היה אומר על זה, וואי בצל? אני מתה על בצל. אני יכולה לאכול בצל ככה (וו.ד.פ?) כל עם ישראל ואחותו איתנו בנופש, כל החיים המדינה נתנה לי ועכשיו הגיע הזמן שאני אתן לה (זין בטוסיק!!) (מצער לא יכולתי להתאפק זה ממש משעמם – מ.ב.) אז יאללה, נשתמע ? שבי, זה אותו הכסף, טוב…ממיאללה…מממממממביי.

מה המסקנה מכל זה? המורה שלי לאנגלית בכיתה ח' היתה ככל הנראה סחית.
מצטער על הפוסט אני סובל מהתייבשות.

אה, ופור פאק סנייק!: [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]!!

פוט א ניגר ביהיינד דה טריגר

זה לא סוד שאני, בנגין, לא אוהב פרסומות. אם נדמיין את החיים כמסע ממושך, שבמהלכו מושך אדם את כל חייו בעגלה, פרסומות הן טיפוס טפילי ששוקל טון, יושב עם כל המשפחה והחברים שלו על העגלה שלך ומפזר לאוויר עצות גרועות וכיוונים לא נכונים. בדרך כלל, הטיפוס הזה גם לא נראה ונשמע כמו דון דרייפר, אלא יותר כמו קרייריסט בן 30 פלוס, שאיבד את צלם האנוש ביחד עם שיערות הפדחת באיזור שלהי שנות העשרה שלו (הפנייה מנוסחת בלשון זכר, אך מיועדת לנשים ולגברים כאחד).

בגלל שטיפוסי הפרסום האלה יודעים שהם נוכלים עלובים וחסרי כשרון הם תמיד ינסו לעטוף את עצמם בשכבות של הטעיה: בגדים "מגניבים", בילוי עם "האנשים הנכונים" ב"מקומות הנכונים", אנשי ונשות קולנוע ומעצבים/ות צעירים שיעשו בישבילם את העבודה בתקווה כי יבוא היום בו העבד עוד ימלוך, ובמיוחד כוכבים שנפלו ויעשו הכל בשביל דולר (נו באמת אדון גידי גוב הנכבד, מה לעזאזל אתה מבין באינטרנט? ואני אומר את זה עם הרבה כבוד).

בכל אופן מה שרציתי להגיד זה שמיסטר טי טיפוס די מצחיק. הגורמט עם הלוגו של סניקרס שסידרו לו זה זנות מצחיקה שחבל"ז. [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

חורים רבותיי, חורים

איזור הדימדומים

ספיישל מיוחד לכבוד שבוע הספר חג הספר העברי. רציתי לעשות פוסט מפגר של יום שישי על פורנו אקסטרימי בפוטושופ, אבל בסוף החלטתי דווקא להתמקד קצת בחורים – כמו כולם. שיהיה יום מצעד הגאווה שמח לכל בית ישראל.

דרך אגב, למיטב הבנתי התמנות האלה נעשו באמצעות איפור וללא שימוש בתוכנות לעיבוד תמונה. ידידה שלי שמבינה בזה הסבירה לי שהרבה מהתמונות שנראות כאילו עשו אותן בפוטושופ הן למעשה התוצר עבודתן של מאפרות צעירות שלמדו בשנקר. טוב, כל יום לומדים משהו חדש (בבלוג של בנגין!).

סליחה שאני מתאבסס (אבל אני אובססיבי)

אם לא הייתי כזה עצלן הייתי מכין מיקס של שני השירים האלה, ומי יודע, אולי אפילו הייתי מקבל אייטם בטיים-אווט או משהו כזה. בהווה שבו שאתם קוראים את הפוסט הזה בטח כבר לא ניתן לזכור על מה בכלל אני מדבר (מי שנורא רוצה עדיין מוזמן לנגן את שני הסרטונים בו זמנית ולהנות מהקקפוניה). [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

Vs.

הידעת?
יש אנשים שמביאים ביד על דגל ישראל.

אני עובד רק בשביל באבא

בארה"ב באבא זה שם ג'נרי לכושי הענק שלכאורה יאנוס אותך בכלא. למרות שפשעים כמו הורדות פיראטיות של סרטים ואחזקת סמים קלים הם די hood, רוב הסיכויים שבאבא יהיה הבוס החדש שלכם בבית-סוהר (טיפ למקצוענים: שימו לב להעדרה של ה' הידיעה). בישראל המצב קצת שונה, אצלנו באבא מזכיר לי בעיקר את המחירים הגבוהים בטוני וספה, הממוחים המקומיים לשיקום אנאלי.

השיר הזה די קאצ'י האמת, ומצאתי את עצמי מזמזם אותו אתמול בסופר בקול די רם. הקליפ מתחיל מדהים, אבל רואים שאחרי איזה דקה פקעה סבלנותו של היוצר והאיכות צונחת במדרון תלול אל מחוזות מחזור החומרים והרדי-מייד. בקיצור: שיר מדהים, קליפ בעל איכויות משתנות. עוד יותר בקיצור: [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

החטא השלישי – אגדה לפסח

פסח 2010

בתור ישראלי גאה (אפילו הייתי בבר-נוער) אחד הדברים שאני, בנגין, הכי אוהב זה להתעצבן בצורה לא פרופורציונאלית על כל מיני דברים. ברם, אתם מכירים את זה שאתם שולחים אימייל או סמס ורוצים להגיד משהו בטון מסויים ואז מבינים (אחרי ששלחתם) שאם קוראים את זה בטון אחר זה מוציא אתכם ליים? פשוט קשה להעביר רגשות בכתב, וזה נכון גם לגבי האינטרנט.

טוב, מכירים את הדברים הקטנים האלה שממש מעצבנים את כולם אבל אף אחד חוץ מסיינפלד לא שם לב אליהם? באינטרנט יש לנו שם לתופעות האלה – זעם (או פפפפפפפפפפפפפפפפפפאאאאאאאאאאאאאאא…). ברבות השנים הצטברו במזבלה של הרשת לא מעט קומיקסים מוצלחים (שלא כולם נוגעים לשירותים מיינד יו, אבל חלקם נוגעים לצירוף של פורנו ו- Fאפ). אז גם אם אתם לא עומדים לקבל מיליון דולר לפרק בזמן הקרוב, קיים עבורכם טופס תלונה אינטרנטי אוניברסאלי שאתם יכולים למלא.

בכל אופן האגדה שרציתי לספר הולכת ככה: היו היה פעם, לפני שנים רבות נסיך יפה תואר. הנסיך היה עשיר ואמיץ אך היתה לו בעיה שחפץ לחלוק עם שאר הממלכה. מכיוון שמדובר בבעיה שנוגעת לשירותים אני אחסוך מכם את התאור (במילא הרגשות שלי לא יועברו כראוי בכתב) ורק אומר שאחד מנתיני הממלכה מצא פתרון חלקי לבעיה, בעוד ששאר האנשים הטובים קיבלו השראה מהנסיך האצילי והחלו להשתמש בפורמט שלו כדי לתאר מה מטריד אותם בחיים. כך נולד הקומיקס רייג'. מיליון שנה אחר-כך (אבל לפני מיליון שנה) עשו כל מיני אדפטציות כגון "הכל דווקא יצא טוב מהמצופה" וכו'. ליים.

אדפטציה: הסימס

נ.ב.
אם אתם מכינים קומיקס רייג' מקורי משלכם, אני אשמח לפרסם אותו כאן אצלי בבלוג של בנגין(tm)!

ג'יזס, אני קורא עכשיו את הפוסט הזה, ולא משנה באיזה טון אני פשוט לא מבין מה רציתי להגיד כאן. טוב, לפחות אפשר להנות מהתמונות:

דיליטד סינס

יש מצב שאת קוראת את התנ"ך במקרה?

טוב, היום אנחנו (בנגינים) בעניין של מיקרו-בלוגינג. כפי שאתם רואים נתקלתי הבוקר ברימייק פורנו לספרות זולה שהוכן במיוחד עבור חג פורים. זה בהחלט מסוג האייטמים שמצדיקים מיקרו-פוסטינג. חח.. מיקרו.

מתוך המאחורה של הסרט:

…ג'וני סינס ושון מייקלס הם צמד bad mother-fuckers שיעשו הכל כדי לרצות את הבוס שלהם, מיסטר מרקוס. היום שלהם עמוס באקדחים, סמים, מציצות ואקשן…

בטח לא שמתם לב, אבל לאחרונה התחלתי להשקיע קצת באתר וגייסתי לצוות את ויקי אמנית הפוטושופ, שאמונה מעכשיו על רישומם של מנויים חדשים לאתר. אז מה עם איזה מנוי, הא? זה בחינם! אפשר להצטרף דרך הסיידבאר בצד שמאל. הייתי נותן לינק למדיניות הפרטיות של האתר, אבל אנחנו מתכוונים להפציץ במלא ספאם כך שאין טעם אתם סומכים עליי לא?

גם בדפים הפנימיים יש התעוררות מסויימת, ועכשיו כל מה שנשאר הוא שתעקבו אחריי בטוויטר ובגוגל באז ושתשתתפו בתחרות הציור על פורנו! בחייכם, אני מת כבר להיפטר מכל הבירה גולדסטאר הזו…

לא כל יום פורים
נ.ב. הבא שמדבר על פורים מקבל אגרוף! עם כל האהבה לתחפושות ולבחורות בגרביונים קרועים: זה היה כבר לפני שבוע, צאו מהסרט! לכו לעבוד!

מיסטר מרקוס – בנגינפדיה

מתוך עטיפת הסרט 'קינג-דונג' (2005)

מיסטר מרקוס (נולד ב-4 בספטמבר 1970) הוא שחקן פורנו אמריקאי המתמחה בסצינות סקס בין-גזעיות ("interracial" מה שנקרא).

מר מרקוס (אני מניח שהוא לא יודע עברית, כך שנראה לי שנו פאן אינטנדד) גדל בפונומה, קליפורניה. הוא מעולם לא פגש את אביו, אשר עזב את הבית בטרם נולד, וגדל עם אימו שעבדה כנזקקת סעד (כדי לא לבאס אני מרשה לעצמי, תוך שאני מוחה דמעה מזווית העין, לזרוק כאן איזה ספויילר לשיפור המוראל: הבנאדם קיים יחסי מין עם 100 בחורות שונות בסרטו משנת 1996 "הכושי הכי בר-מזל בעולם" אז אל תדאגו לו יותר מידי).

בגיל 16 התחיל מרקוס להרים משקולות (טיפיקל), ועד היום הוא מקפיד לבקר במכון הכושר לפחות שלש ארבע פעמים בשבוע. בערך בגיל זה הוא התחיל לגלות עניין גם בתעשיית הפורנוגרפיה (מה באמת?! אין מצב!).

עד גיל 23 הספיק מרקוס לעבוד בתור רקדן אקזוטי, נהג משאית ואפילו מפעיל מלגזה במחסן (שזה כבר לא רע לדעתי, במיוחד בהתחשב במנעד העבודות שהיו לי, בנגין, בגיל הזה). כשמלאו לו 24, נענה למודעה שפורסמה בעיתון מקומי (בקליפורניה, כן?) וכך פגש את מפיק הסרטים רנדי דטרויט. בערך באותו הזמן, בטקס פרסי ה-AVN פגש מרקוס את הבימאי רון הייטאוור ואת השחקנית חואניטה צ'ונג, אשר התרשמו מהופעתו החיצונית עד כדי כך שחיש קל הציעו לו להצטרף לשורות התעשייה.

למרות שרוב עבודתו נעשית בעירום, נוהג מרקוס לחבוש כובע בייסבול (גם במיטה) וזהו אחד מסימני ההיכר שלו (זה, וזין ענק של כושי). האגדה מספרת שמקור התופעה בתספורת לא מוצלחת אשר עשה בעברו תוך מרדף אחרי טרנד הקרחות שהיה אז אופנתי (לא ברור מדוע לא גדל לו השיער בחזרה מאז though).

מאז 1998 זכה מרקוס בעשרה פרסים על תפקודו בתעשיית הפורנו. בין השאר זכה לאחרונה בפרס AVN לשנת 2010 על סצינת החדירה הכפולה (DP) הטובה ביותר.

ובנגין מוסיף:
למי שממש חייב/ת יש גם את הדילדו הרשמי של מרקוס (9 אינצ' של פיור צ'וקלאט כמו שאומרים). אין לי את הדילדו הזה בבית, אבל בלי לבדוק אני מנחש שהוא יוצר על פי מדידות מדוייקות של הבולבול והביצים של מר כוס (שיט, דווקא התאפקתי כל-כך יפה עד עכשיו…).

בנגינפדיה – אנציקלופדיה (באמת) חופשית
אודות מיזם בנגינפדיה.
קישור לכל הערכים.