nlimalasot - If you're reading this, you're already dead.

לסלי נילסן מת מצחוק ואוהב את זה

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

לזלי מצולם לצד שלושה כוכבי תות-בננה

לסלי ויליאם נילסן 1926-2010

בעולם שלנו יש שני סוגים של אנשים מצחיקים, אלה שאתה צוחק עליהם (כושים, אלון עוזיאל וכו') ואלו שאתה צוחק איתם. פרנק דרבין ,לזלי, לסלי נילסן היה אחד מהטובים. לא משנה איזה תסריט גרוע הוא קיבל, הוא ידע לקחת אותו מספיק ברצינות (תרתי משמע). מה אני אגיד לך לסלי היקר – אני, בנגין, די בטוח שאתה מצחיק עכשיו את אלוהים (כן, זה שסידר לך דלקת ריאות קטלנית) בגן-עדן עכשיו.

דחוף אותי, ואז פשוט תיגע בי

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

ולמי שממש חייב ולא יכול בלי, הנה המקור.

דרך אגב, עכשיו כשהבלוק, הברזילי, הפרוזדור והריף-ראף נסגרו, מומחים למוזיקה ולתרבות רשת עכשוית, כמוני, בנגין, מתקשים קצת למצוא פורקן לעובדות הטריוויה ולתובנות הרבות שליקטו במהלך השנים. למשל, ידעתם שהשיר סאטיספאקשן הוא למעשה מטאפורה לירית מורכבת, בכיכובן של דמויות מוכרות מסצינת האמנות העכשוית של פאלומבה לצד [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]?

חזרתי.
אבל אני עדיין לא בטוח מה עושים עכשיו. טהאנג גוד איטס פראיידיי!

שנה טובה לקהל לקוחותינו

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

ושלא יהיה משעמם

ומתוקה!

אם הייתי יכול, הייתי מתייג את כולכם בתמונה.

בנות (זה באמת הדבר האחרון שאני רוצה או צריך)

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

עם כל הכבוד לביסטי בויז, בטח שמתם לב, קוראי הנאמנים וקוראותיי הנאמנות שהבלוג כבר לא כתמול שלשום. שלושה פוסטים של יוטיוב (יקח אותו השד) ברצף (למי שלא בקיא: זה אמור בעקרון להיות לסירוגין), תדירות עלובה של פרסומים חדשים, חוסר חשק מיני, ועוד. חדי העין בוודאי הבחינו שבפוסט הקודם שכחתי אפילו להוסיף ש-[Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]. המצב בהחלט קשה (תיקנתי את זה אחר כך (את הפוסט, לא את המצב)).

יש לי, בנגין, בעיה. אני רוצה לומר הרבה דברים אבל המילים פשוט לא יוצאות ואין לי יותר מספיק סבלנות אפילו בשביל לחבר פוסטים ברמה הדי נמוכה שהייתה כאן עד עכשיו. עשיתי תאונה עם האופנוע ולא נראה לי שאני אחזיק מעמד. היה לי רעיון לסטארט-אפ אבל: חשבתי לפתוח בלוג ולפרסם בו בכל יום תמונה מצחיקה (הכוונה ב"מצחיקה" היא לא לחתולים חמודים, לשטויות שכתוב לידם FAIL וכו' אלא דווקא סתם לדברים שגרמו לי לצחוק קצת עמוק בתוך שאריות הלב כשראיתי אותם. אה, וגם דברים לא מצחיקים אבל מעניינים ויזואלית או קונטקסטואלית או וואטאבר). לכל תמונה חשבתי להצמיד אנימציית GIF פורנוגרפית, דברים בקטע מפגר – קטעים קצרים שנחתכו מסרטי פורנו וחוזרים על עצמם בלופ אין סופי.

נראה לי שאני מכור לפורנו. אין לי יותר זמן אפילו ללכת לעבודה (מזתומרת? אני בלוגר כמובן) או להציק לאנשים בגוגל באזז. אני לא שוקד על הדוקטורט, ובוודאי שאין לי כוח לפתוח בלוג חדש. למישהו פה יהיה אכפת אם אני אניח לכמה רגעים בצד את תחרות הציור על פורנו, את מיזם בנגינפדיה, את Gayמר ואת כל שאר השטויות לטובת פורמט קליל יותר של ריגוש זול ורגעי?

נקמת הסחים

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר


כמו לכל תת-תרבות נחותה (כושים, מזרחים) גם הסחים מספקים הנאות פה ושם (חוץ מלצחוק עליהם, אני מדבר על סחורה איכותית). רק שיהייה ברור, אני לא שונא סחים – אני מחבק אותם (וגם את הכושים ואת המזרחים וזהו). כדי לחגוג סחגיגה זו הנה שני קליפים מדהימים שבחיים לא תמצאו בבלוג של אחיחי אורנג' או במה שהילדים אוהבים (שאלתי את הילדים דרך אגב, הם אמרו "אההה").

מאוד נהנתי לצפות בסרטון הזה (לא הבאתי מולו ביד או משהו, אבל עדיין):

ולקינוח: מאז הפרסומת שלו ירד לי לגמרי מגדי סוקניק, בוקר טוסט! כמו באופניים, כשקשה זה אומר שאתה בעלייה, הכל חראגיל, עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה. אני ואשתי בסדר גמור, היא בסדר ואני גמור (זה דווקא אחד לא רע בכלל!) כאן מעשנים יום כן ויום לא- היום לא! אין דבר העומד בפני הרצון, אבל מה קורה כשיש רצון והדבר לא עומד? אין דבר כזה אישה לא יפה, יש לא מספיק וודקה, קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים. זאת? יפה מרחוק, ורחוק מיפה, אין, אין דברים כאלה. אני לא סובל מאי שפיות, אני נהנה ממנה, חס וגראס! זה לא הגודל, זאת עוצמת הבטריות, אללה יוסטור ולהקתו. זאת הכלה, לא טוב לא כסף. יום יפה היום, איזה ראות… יאללֶה, היינו פה? היה הזוי ברמות! נכנסתי לבית הזה הכי אמיתי שיש, וככה יצאתי ממנו. אני באמת באמת, אין פוזה. צחקנו, נהנינו, נחזור לעניינינו. אין לי שמן של מוסך! חומרים שהשתיקה יפה להם, בוקר טוב אליהו, חן חן למתחנפן. נכנסתי לצבא ילד, יצאתי בנאדם, חפיף דליל. עזוב’תי באמשך… …וחיות אחרות, הזייה מהלכת אתה, הא? כמה הנזק? שומע?…מלידה, מה המצב? חצב. …וכל הג’אז הזה, עשר הדבר הזה, ממש סופה לנדור. דבר חחחחלש, אתה מעיר את החרפושים, עולם ורוד רואים דרך עיניים אדומות. במקרה שלך, שום פסיכולוג כבר לא יעזור, לא נעים מת מזמן. מתבייש מתבייש, אבל הגרון יבש, פששש איזה ים… פלטה, מה המצב דוקטור? רק בשמחות שיהיה לנו, מה פרויד היה אומר על זה, וואי בצל? אני מתה על בצל. אני יכולה לאכול בצל ככה (וו.ד.פ?) כל עם ישראל ואחותו איתנו בנופש, כל החיים המדינה נתנה לי ועכשיו הגיע הזמן שאני אתן לה (זין בטוסיק!!) (מצער לא יכולתי להתאפק זה ממש משעמם – מ.ב.) אז יאללה, נשתמע ? שבי, זה אותו הכסף, טוב…ממיאללה…מממממממביי.

מה המסקנה מכל זה? המורה שלי לאנגלית בכיתה ח' היתה ככל הנראה סחית.
מצטער על הפוסט אני סובל מהתייבשות.

אה, ופור פאק סנייק!: [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]!!

פוט א ניגר ביהיינד דה טריגר

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

זה לא סוד שאני, בנגין, לא אוהב פרסומות. אם נדמיין את החיים כמסע ממושך, שבמהלכו מושך אדם את כל חייו בעגלה, פרסומות הן טיפוס טפילי ששוקל טון, יושב עם כל המשפחה והחברים שלו על העגלה שלך ומפזר לאוויר עצות גרועות וכיוונים לא נכונים. בדרך כלל, הטיפוס הזה גם לא נראה ונשמע כמו דון דרייפר, אלא יותר כמו קרייריסט בן 30 פלוס, שאיבד את צלם האנוש ביחד עם שיערות הפדחת באיזור שלהי שנות העשרה שלו (הפנייה מנוסחת בלשון זכר, אך מיועדת לנשים ולגברים כאחד).

בגלל שטיפוסי הפרסום האלה יודעים שהם נוכלים עלובים וחסרי כשרון הם תמיד ינסו לעטוף את עצמם בשכבות של הטעיה: בגדים "מגניבים", בילוי עם "האנשים הנכונים" ב"מקומות הנכונים", אנשי ונשות קולנוע ומעצבים/ות צעירים שיעשו בישבילם את העבודה בתקווה כי יבוא היום בו העבד עוד ימלוך, ובמיוחד כוכבים שנפלו ויעשו הכל בשביל דולר (נו באמת אדון גידי גוב הנכבד, מה לעזאזל אתה מבין באינטרנט? ואני אומר את זה עם הרבה כבוד).

בכל אופן מה שרציתי להגיד זה שמיסטר טי טיפוס די מצחיק. הגורמט עם הלוגו של סניקרס שסידרו לו זה זנות מצחיקה שחבל"ז. [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

חטיף סניקרס

חורים רבותיי, חורים

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

מזל שגם מחקו לה את הפטמות - אני לא רוצה להידרדר לציצים

איזור הדימדומים

ספיישל מיוחד לכבוד שבוע הספר חג הספר העברי. רציתי לעשות פוסט מפגר של יום שישי על פורנו אקסטרימי בפוטושופ, אבל בסוף החלטתי דווקא להתמקד קצת בחורים – כמו כולם. שיהיה יום מצעד הגאווה שמח לכל בית ישראל.

דרך אגב, למיטב הבנתי התמנות האלה נעשו באמצעות איפור וללא שימוש בתוכנות לעיבוד תמונה. ידידה שלי שמבינה בזה הסבירה לי שהרבה מהתמונות שנראות כאילו עשו אותן בפוטושופ הן למעשה התוצר עבודתן של מאפרות צעירות שלמדו בשנקר. טוב, כל יום לומדים משהו חדש (בבלוג של בנגין!).

עוד חורים (לבעלי ראייה ממש טובה)

להמשך קריאה…