דחוף אותי, ואז פשוט תיגע בי

ולמי שממש חייב ולא יכול בלי, הנה המקור.

דרך אגב, עכשיו כשהבלוק, הברזילי, הפרוזדור והריף-ראף נסגרו, מומחים למוזיקה ולתרבות רשת עכשוית, כמוני, בנגין, מתקשים קצת למצוא פורקן לעובדות הטריוויה ולתובנות הרבות שליקטו במהלך השנים. למשל, ידעתם שהשיר סאטיספאקשן הוא למעשה מטאפורה לירית מורכבת, בכיכובן של דמויות מוכרות מסצינת האמנות העכשוית של פאלומבה לצד [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]?

חזרתי.
אבל אני עדיין לא בטוח מה עושים עכשיו. טהאנג גוד איטס פראיידיי!

בנות (זה באמת הדבר האחרון שאני רוצה או צריך)

עם כל הכבוד לביסטי בויז, בטח שמתם לב, קוראי הנאמנים וקוראותיי הנאמנות שהבלוג כבר לא כתמול שלשום. שלושה פוסטים של יוטיוב (יקח אותו השד) ברצף (למי שלא בקיא: זה אמור בעקרון להיות לסירוגין), תדירות עלובה של פרסומים חדשים, חוסר חשק מיני, ועוד. חדי העין בוודאי הבחינו שבפוסט הקודם שכחתי אפילו להוסיף ש-[Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]. המצב בהחלט קשה (תיקנתי את זה אחר כך (את הפוסט, לא את המצב)).

יש לי, בנגין, בעיה. אני רוצה לומר הרבה דברים אבל המילים פשוט לא יוצאות ואין לי יותר מספיק סבלנות אפילו בשביל לחבר פוסטים ברמה הדי נמוכה שהייתה כאן עד עכשיו. עשיתי תאונה עם האופנוע ולא נראה לי שאני אחזיק מעמד. היה לי רעיון לסטארט-אפ אבל: חשבתי לפתוח בלוג ולפרסם בו בכל יום תמונה מצחיקה (הכוונה ב"מצחיקה" היא לא לחתולים חמודים, לשטויות שכתוב לידם FAIL וכו' אלא דווקא סתם לדברים שגרמו לי לצחוק קצת עמוק בתוך שאריות הלב כשראיתי אותם. אה, וגם דברים לא מצחיקים אבל מעניינים ויזואלית או קונטקסטואלית או וואטאבר). לכל תמונה חשבתי להצמיד אנימציית GIF פורנוגרפית, דברים בקטע מפגר – קטעים קצרים שנחתכו מסרטי פורנו וחוזרים על עצמם בלופ אין סופי.

נראה לי שאני מכור לפורנו. אין לי יותר זמן אפילו ללכת לעבודה (מזתומרת? אני בלוגר כמובן) או להציק לאנשים בגוגל באזז. אני לא שוקד על הדוקטורט, ובוודאי שאין לי כוח לפתוח בלוג חדש. למישהו פה יהיה אכפת אם אני אניח לכמה רגעים בצד את תחרות הציור על פורנו, את מיזם בנגינפדיה, את Gayמר ואת כל שאר השטויות לטובת פורמט קליל יותר של ריגוש זול ורגעי?

נקמת הסחים

כמו לכל תת-תרבות נחותה (כושים, מזרחים) גם הסחים מספקים הנאות פה ושם (חוץ מלצחוק עליהם, אני מדבר על סחורה איכותית). רק שיהייה ברור, אני לא שונא סחים – אני מחבק אותם (וגם את הכושים ואת המזרחים וזהו). כדי לחגוג סחגיגה זו הנה שני קליפים מדהימים שבחיים לא תמצאו בבלוג של אחיחי אורנג' או במה שהילדים אוהבים (שאלתי את הילדים דרך אגב, הם אמרו "אההה").

מאוד נהנתי לצפות בסרטון הזה (לא הבאתי מולו ביד או משהו, אבל עדיין):

ולקינוח: מאז הפרסומת שלו ירד לי לגמרי מגדי סוקניק, בוקר טוסט! כמו באופניים, כשקשה זה אומר שאתה בעלייה, הכל חראגיל, עובד מצאת החמה עד צאת הנשמה. אני ואשתי בסדר גמור, היא בסדר ואני גמור (זה דווקא אחד לא רע בכלל!) כאן מעשנים יום כן ויום לא- היום לא! אין דבר העומד בפני הרצון, אבל מה קורה כשיש רצון והדבר לא עומד? אין דבר כזה אישה לא יפה, יש לא מספיק וודקה, קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים. זאת? יפה מרחוק, ורחוק מיפה, אין, אין דברים כאלה. אני לא סובל מאי שפיות, אני נהנה ממנה, חס וגראס! זה לא הגודל, זאת עוצמת הבטריות, אללה יוסטור ולהקתו. זאת הכלה, לא טוב לא כסף. יום יפה היום, איזה ראות… יאללֶה, היינו פה? היה הזוי ברמות! נכנסתי לבית הזה הכי אמיתי שיש, וככה יצאתי ממנו. אני באמת באמת, אין פוזה. צחקנו, נהנינו, נחזור לעניינינו. אין לי שמן של מוסך! חומרים שהשתיקה יפה להם, בוקר טוב אליהו, חן חן למתחנפן. נכנסתי לצבא ילד, יצאתי בנאדם, חפיף דליל. עזוב’תי באמשך… …וחיות אחרות, הזייה מהלכת אתה, הא? כמה הנזק? שומע?…מלידה, מה המצב? חצב. …וכל הג’אז הזה, עשר הדבר הזה, ממש סופה לנדור. דבר חחחחלש, אתה מעיר את החרפושים, עולם ורוד רואים דרך עיניים אדומות. במקרה שלך, שום פסיכולוג כבר לא יעזור, לא נעים מת מזמן. מתבייש מתבייש, אבל הגרון יבש, פששש איזה ים… פלטה, מה המצב דוקטור? רק בשמחות שיהיה לנו, מה פרויד היה אומר על זה, וואי בצל? אני מתה על בצל. אני יכולה לאכול בצל ככה (וו.ד.פ?) כל עם ישראל ואחותו איתנו בנופש, כל החיים המדינה נתנה לי ועכשיו הגיע הזמן שאני אתן לה (זין בטוסיק!!) (מצער לא יכולתי להתאפק זה ממש משעמם – מ.ב.) אז יאללה, נשתמע ? שבי, זה אותו הכסף, טוב…ממיאללה…מממממממביי.

מה המסקנה מכל זה? המורה שלי לאנגלית בכיתה ח' היתה ככל הנראה סחית.
מצטער על הפוסט אני סובל מהתייבשות.

אה, ופור פאק סנייק!: [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]!!

פוט א ניגר ביהיינד דה טריגר

זה לא סוד שאני, בנגין, לא אוהב פרסומות. אם נדמיין את החיים כמסע ממושך, שבמהלכו מושך אדם את כל חייו בעגלה, פרסומות הן טיפוס טפילי ששוקל טון, יושב עם כל המשפחה והחברים שלו על העגלה שלך ומפזר לאוויר עצות גרועות וכיוונים לא נכונים. בדרך כלל, הטיפוס הזה גם לא נראה ונשמע כמו דון דרייפר, אלא יותר כמו קרייריסט בן 30 פלוס, שאיבד את צלם האנוש ביחד עם שיערות הפדחת באיזור שלהי שנות העשרה שלו (הפנייה מנוסחת בלשון זכר, אך מיועדת לנשים ולגברים כאחד).

בגלל שטיפוסי הפרסום האלה יודעים שהם נוכלים עלובים וחסרי כשרון הם תמיד ינסו לעטוף את עצמם בשכבות של הטעיה: בגדים "מגניבים", בילוי עם "האנשים הנכונים" ב"מקומות הנכונים", אנשי ונשות קולנוע ומעצבים/ות צעירים שיעשו בישבילם את העבודה בתקווה כי יבוא היום בו העבד עוד ימלוך, ובמיוחד כוכבים שנפלו ויעשו הכל בשביל דולר (נו באמת אדון גידי גוב הנכבד, מה לעזאזל אתה מבין באינטרנט? ואני אומר את זה עם הרבה כבוד).

בכל אופן מה שרציתי להגיד זה שמיסטר טי טיפוס די מצחיק. הגורמט עם הלוגו של סניקרס שסידרו לו זה זנות מצחיקה שחבל"ז. [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

סליחה שאני מתאבסס (אבל אני אובססיבי)

אם לא הייתי כזה עצלן הייתי מכין מיקס של שני השירים האלה, ומי יודע, אולי אפילו הייתי מקבל אייטם בטיים-אווט או משהו כזה. בהווה שבו שאתם קוראים את הפוסט הזה בטח כבר לא ניתן לזכור על מה בכלל אני מדבר (מי שנורא רוצה עדיין מוזמן לנגן את שני הסרטונים בו זמנית ולהנות מהקקפוניה). [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

Vs.

הידעת?
יש אנשים שמביאים ביד על דגל ישראל.

אני עובד רק בשביל באבא

בארה"ב באבא זה שם ג'נרי לכושי הענק שלכאורה יאנוס אותך בכלא. למרות שפשעים כמו הורדות פיראטיות של סרטים ואחזקת סמים קלים הם די hood, רוב הסיכויים שבאבא יהיה הבוס החדש שלכם בבית-סוהר (טיפ למקצוענים: שימו לב להעדרה של ה' הידיעה). בישראל המצב קצת שונה, אצלנו באבא מזכיר לי בעיקר את המחירים הגבוהים בטוני וספה, הממוחים המקומיים לשיקום אנאלי.

השיר הזה די קאצ'י האמת, ומצאתי את עצמי מזמזם אותו אתמול בסופר בקול די רם. הקליפ מתחיל מדהים, אבל רואים שאחרי איזה דקה פקעה סבלנותו של היוצר והאיכות צונחת במדרון תלול אל מחוזות מחזור החומרים והרדי-מייד. בקיצור: שיר מדהים, קליפ בעל איכויות משתנות. עוד יותר בקיצור: [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

אחו"ל שרמוטה

בפריז איך שנחתתי את שמעון וז'ק פגשתי ויצאנו ת'עיניים קצת לשטוף.
חתיכות מיד תפסנו ולהן כמו כלום הכנסנו שמה יש אחול-שרמוטות, בלי סוף.
רחובות שלמים כסינו ומכות טובות עשינו הכספים מתגלגלים ממש ברחוב.
רק להזיז קצת את התחת ואת הקופות לקחת גם הנוף מאד יפה שם, אחלה נוף!

"…אלה הם שירי ארץ ישראל היפה. הפזמונים והלחנים שלצלילם גדלנו […] שנות הזהב של התרבות הישראלית." (מ. בנגין, בטאון מכבים רעות).

רציתי לצוות את השיר של גידי גוב לסצינה הזאת מתוך חוקי המשיכה על הטיול של ויקטור באירופה. כשהסרט יצא, הפרסומת הדוחה (והאקסטרא אימפוטנטית) ההיא לאיזו חברת טלפונים ממש הרסה לה (לסצינה) את הצורה עבורי, אבל שנים אחרי, כשהפרסומת כבר מזמן מאוכסנת בבטחה בפח האשפה של ההיסטוריה, יתכן שאפשר להראות את שוב פרצופה של הסצינה המדוברת בפרהסיה.

מי שלא מסכים איתי בנושא הוא האתר יוטיוב (או יותר נכון, Jewטיוב אניצודק?), שמאז שגוגל קנו אותו הוא ממש קראפ בחזקת קוסינוס. למרות שיש שם את הסצינה הזו איזה חמישים פעם, אי אפשר לעשות אמבד. למה? ככה. אני, בנגין, מקווה שישרף ביתם של האחראים על יוטיוב, ושעל מנת להציל את ילדיהם מלשונותיה החמדניות והלוהטות של הלהבה הם יצטרכו לעשות אמבד לסצינה הזו ולא יוכלו.

אוקיי, עכשיו כשאני יותר רגוע שמתי בסוף סרטון חלופי של חנון מבקר בסן-פרנסיסקו העקרון הוא אותו עקרון תכלס (וגם הביצוע לא הרבה יותר גרוע מהמקור, והרבה יותר מוצלח מאותה פרסומת ארורה). אה, נראה לי שקמתי במצב רוח קרבי, אז אל תשכחו את [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

אני האסלר של וידאו, קוצ'י

אוקיי, חיתנתי את שני הקליפים האלה מסיבה מסוימת. בשניהם קיים אלמנט של דרופים בוידאו, האוייב מספר אחד של עורכי קאט-טו-קאט. לא מדהים איך שאני שם לב לדברים האלה?

הקליפ הראשון (למעלה) הוא קצת לילדים אבל אני עדיין נהנה לצפות בו בעבודה, שזה גם משהו (אני מת על הפרקט שיש להם שם). מה שאני אוהב בקליפ הזה זה שיש שם את הארכיטיפוס של כל סוגי הבחורות שיצאתי איתן מאז שהייתי צעיר. אני ממש יכול לראות איך הטעם שלי בבנות התפתח הדרדר במרוצת השנים. זה כמו מפגש מחזור של הפרילנד או משהו כזה.

ראיתי בשעתו את סימיאן מובייל דיסקו כשהם שלחו נציג לארץ, ואם גם לכם יש טראומה מהערב ההוא, הקליפ הזה יכול לרפא אתכם צ'יק צ'אק, אז תלחצו Pליי!!!

עדכון: כמובן שאי אפשר לעשות Play כאן באתר (לסימיאן, לשני דווקא אפשר) וצריך להקליק פנימה לצפייה ביוטיוב – שהם (וגם vevo) פאקינג פאגוטס ברמות הכי גבוהות שיש. כבר היינו בסרט הזה, ואני רואה שהבעיה רק מתרחבת (טוב נו, תאוות בצע, אי אפשר לרסן את זה). אני מניח שאני יכול למצוא עותק אחר ביוטיוב, אבל האמת היא שאני עצלן מידי עסוק מידי, סורי.

לקליפ השני (למטה, כאילו דה?) יש לי נקודה חמה בלב וגם נקודה קפואה בלב. השילוב בין קטעי פורנו רך משנות השבעים לצילומי ארכיון (רובם דווקא של מבחני ריסוק ולא של קארנג' אמיתי אבל בואו לא נהיה קטנוניים) עם אווירת פילים מומר לוידאו (מומר ליוטיוב) קשה עושה לי נעים בפרינאום (שיט, נראה לי שכזה, יצאתי מהארון כרגע).

בכל אופן תהנו מהקליפים, ואל תתעצלו – תראו אותם מההתחלה ועד הסוף בפול ווליום (זה כולה איזה 6 דקות בחייאת ראבק, הלהיטים של טוויטר יחכו לכם בינתיים). ואל תשכחו שחובה לגמור בצלחת. [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]