ארכיון

Archive for the ‘רמה נמוכה’ Category

חורים רבותיי, חורים

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

מזל שגם מחקו לה את הפטמות - אני לא רוצה להידרדר לציצים

איזור הדימדומים

ספיישל מיוחד לכבוד שבוע הספר חג הספר העברי. רציתי לעשות פוסט מפגר של יום שישי על פורנו אקסטרימי בפוטושופ, אבל בסוף החלטתי דווקא להתמקד קצת בחורים – כמו כולם. שיהיה יום מצעד הגאווה שמח לכל בית ישראל.

דרך אגב, למיטב הבנתי התמנות האלה נעשו באמצעות איפור וללא שימוש בתוכנות לעיבוד תמונה. ידידה שלי שמבינה בזה הסבירה לי שהרבה מהתמונות שנראות כאילו עשו אותן בפוטושופ הן למעשה התוצר עבודתן של מאפרות צעירות שלמדו בשנקר. טוב, כל יום לומדים משהו חדש (בבלוג של בנגין!).

עוד חורים (לבעלי ראייה ממש טובה)

להמשך קריאה…

1 באפריל האולטימטיבי שלי

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

[Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]

#No Homo

עדכון: שני עדכונים למעשה, הראשון הוא שיוטיוב הוא רשמית האתר השנוא עליי ביותר באינטרנט כרגע (טוב נו, אוליי בכל זאת מקום שני אחרי פייספאק) והשני הוא שאם אתם רוצים לצפות באורגיה האולטימטיבית תצטרכו לחכות עד שגרסת הפלאש תסיים להיטען. יוטיוב – אני שונא אותך/אתכם.

Gayמֶר: אסטרוטיט

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

"Score"

ציצים לא גדלים על העצים

היום כשהפורנו במחשב הוא במרחק של קליק אחד, דברים כמו משחקים למבוגרים ב-4 צבעים (כולל השחור) נראים די מפגרים. אך למי שבתסכולו יצא בעבר להקיש צירופים כמו:

C:\>show me some fucking pictures of naked Alicia Silverstone pleeeeeeeaaaasssssseeee!!!!!1
Bad command or file name
C:\>_

משחקים שמראים ציצי עיגול מפוקסל שמזכיר ציצי היו בהחלט משב של רוח בריזה מרעננת (למרות שבבירור לא מדובר היה בFאפ מאטרייאל).

העלילה של אסטרוטיט – משחק למבוגרים משנת 1987 מאת Rudeware (שהסמליל שלהם מזכיר את הלוגו של מוזס באופן מחשיד למדי), אשר מתרחשת זמן קצר בעתיד בעתיד (שזה היום כבר בעבר לא? תכלס) היא טריוויאלית כמעט: שתן של אוגרים חודר בזדון למי השתייה וגורם למין האנושי לפתח כוחות טלפתיים. התוצאה היא התקפה בלתי פוסקת של אלמנטים מתוך תשוקות האדם הנסתרות (ציצים) ודברים אחרים שקראמפ דה סטייל (ספרי תנ"ך, נגיפי איידס, גלולות נגד הריון וכו' וזהו בעצם).

אתם משחקים בולבול שמשפריץ את מה שהוא משפריץ ובאמצעותו מיירט את הצרות שנופלות מהשמיים. במקרי חירום ניתן ללבוש קונדום המספק הגנה מפני פגיעות. למשחק יש חמישה שלבים (כולם אותו הדבר בדיוק רק שהרקע משתנה – בכל פעם לנוף לא פורנוגרפי אחר), ובגלל שמדובר במשחק ישן אין ממש מטרה או משהו כזה, וכל העניין יכול להימשך לנצח. די בטוח שאי שם יש מישהו ממש טוב שעדיין משחק בזה מאז שנות השמונים וחבל לו להפסיק עכשיו.

מה שמעניין באסטרוטיט (חוץ מהציצים) הוא העובדה שהמשחק הופץ בחינם כתוכנה חופשית (טוב, זה לא שמישהו היה משלם על זה או משהו, אבל בכל זאת). הרעיון היה למכור חולצות למעריצים, ולא את המשחק עצמו. תכלס' זה לא רעיון כל-כך רע גם היום, מי יודע? אולי את העתיד של תעשיית המוזיקה הגו שני חנונים חרמנים כבר ב-87'.

מעניין אגב איך הלך להם… אני, בנגין, קניתי פעם חולצה אבל כיום היא קטנה עליי.. מאחורה יש סמל של Rudeware ומקדימה ציצי מפוקסל בצבעי CGA. החולצה עלתה לי 12 דולר, אבל היום היא שווה המון באיביי, כך שאם יש לכם במקרה חולצת אסטרוטיט מקורית (במידה XXL ומעלה), אני, בנגין, מוכן לשלם לכם כסף טוב בעבורה!

אסטרוטיט: לא נראה לי שמי שכתב את המשחק הזה ראה יותר מידי ציצים

מעדן חלב שווה זהב

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

קצת קשה לי עם כל הטענות האלה על "ימי התמימות" של הטלוויזה/החברה הישראלית שמשחררים לאוויר כל מיני ארז טלים ואברי גלעדים למינהם. בטלוויזה המסחרית, ולא משנה עד כמה קטנה ומסריחה הביצה, אין דבר שאנשים אוהבים יותר מלמצוץ אחד לשני (אוי, היה ממש דפוק פעם כי אנשים לא חשבו על לפוצץ בפרסומות, הם לא ידעו כלום על שיווק ויראלי ומיתוג, ואז אנחנו הגענו ואז השמש זרחה לנו מהישבן ובנינו במו ידינו את התחום שמגלגל מיליונים וכולם אוהבים אותנו ו… הבנתם את הנקודה). יש אפילו כל מיני תוכניות כאלה בערוץ 3 (מבית היוצר של גאי פינסים למינהם) שעוקבות אחרי הקריירה של איזה כוכבת או אחרי ההצלחה של תוכנית כמו כוכב נולד, כולל הראיונות הרגועים עם הזקנים שהיו פעם קשורים להפקה. שיט, נראה לי שהקאתי על המקלדת, brb.

איך שאני, בנגין, רואה את זה – אין תמימות וגם לא הייתה אף פעם. התמימות של העבר היא המצאה של פרסומאים תאווי בצע שמנסים לייצר נוסטלגיה (נכון להיום הרגש המאוס ביותר לדעתי) כדי למכור לכם קוטג' ועוד כמה דקות גלישה בסלולארי. בכלל הטלוויזה זה מכשיר יותר ספאמרי בימינו מאשר העוקץ הניגרי – עזבו אתכם מהפרסומות אפילו, כל תוכנית מנסה לדחוף לכם מוצרים לפריים כל הזמן (תוכניות בישול למשל), או לשכנע אתכם בכל דרך אפשרית לשלוח סמסים במחיר מופקע (קושנירים ואדרים למינהם), או להזמין סרטים ותוכניות ב-VOD (בערך 95 אחוז מהכפתורים בשלט של הוט).

בכל אופן, למעלה שמתי טייק-אוף חביב לשיר לא רע בכלל, שאמור לפרסם את המוצר האוניברסלי: 'גלידה'. למי שלא בקיא בחומר פעם היה אסור (על הנייר כמובן) לפרסם בטלוויזיה אז חברות היו מייצרות "תשדירי שירות" שהם למעשה פרסומות לסוג של מוצר ולא למותג מסוים (בדרך כלל היה לחברה המפרסמת מונופול על המוצר בפרסומת, כך שגם אם לא הוזכר שם החברה לא היה הרבה מקום לבלבול).

אני יכול להמשיך את ההרצאה על ההיסטוריה של הפרסום (חחח… שימו לב לשעה: חמש בבוקר עכשיו), אבל אני מעדיף להתעמק דווקא בתחום שבו אני בקיא הרבה יותר – תחום המוסיקה: [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]

חוקי האינטרנט: חוק 34

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

חוק 34

תמונות מהאלבום המשפחתי

מכירים את סעיף 34 לחוק העונשין? אז זהו, שלא עליו אני מדבר. חוק 34 הוא אחד מ-'חוקי האינטרנט' – אסופה של חוקים מקושקשים (למעט "אין בנות באינטרנט" הכל-כך נכון), שאומצה בעיקרה מספר החוקים המנדטורי. חוק 34 הוא החוק היחיד שהפך לקונצנזוס בקרב החנניאדה, ולשון החוק קובעת כדלקמן: "יש פורנו של זה. אין יוצא מהכלל".

עורכי הדין שקדו רבות על הגדרה יותר נגישה של החוק, ופירשו: "אם זה קיים, אז יש פורנו של זה". המחמירים גורסים שאפילו "אם אפשר לדמיין את זה, אז יש פורנו של זה" (אני מקווה שהלינק הזה לא יגרום לכם לחשוב עלי דברים רעים, אני לא קורא את המאמרים, אני שם רק בשביל התמונות, באמת!).

אני, בנגין סבור שכל עוד לא ניתן לשמור זכרונות ומחשבות אנושיים על מדיה הניתנת לשעתוק ולהפצה, לא ניתן לכלול את הדמיון כיצירה פורנוגרפית בת קיימא. בהתאם לכך, לעניות דעתי יש לדבוק בתקן המחמיר פחות, הווה אומר רק אם משהו קיים בפועל, בהכרח יש פורנו שלו, וזאת ללא יוצאים מן הכלל.

על מנת לתמוך בחוק 34, נוסח חוק 35 הגורס כי אם לא נמצא פורנו מסוג מסוים ברגע נתון, הוא יימצא בהכרח בהמשך. חוק 35 נועד למנוע מצבים שבהם יאלצו פלוני או אלמונית לבזבז את זמנם היקר בניסיון להוכיח את חוק 34.

כיום, בעידן האינסטנט-נט, קיימות ברשת מספר תבניות מוכנות של בולבול ופה פתוח על רקע שקוף אשר עשויות לסייע ביישום מהיר של חוק 34. אם אתם רוצים אפילו אני, בנגין, כבר דיברתי פה כבר פעם על המרת צילומים רגילים לפורנו והמרה הפוכה של פורנו לצילומים רגילים.

חשוב לדעת: פוסט זה נכתב באמצעות iPad.

בנגין מוסיף: 🙄 בונא יצא פוסט ממש גרוע, אני מדרג אותו כבר עכשיו בכוכבית עלובה אחת בלבד!
FAT fuck Google