Archive

Archive for the ‘קיא’ Category

מעדן חלב שווה זהב

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

קצת קשה לי עם כל הטענות האלה על "ימי התמימות" של הטלוויזה/החברה הישראלית שמשחררים לאוויר כל מיני ארז טלים ואברי גלעדים למינהם. בטלוויזה המסחרית, ולא משנה עד כמה קטנה ומסריחה הביצה, אין דבר שאנשים אוהבים יותר מלמצוץ אחד לשני (אוי, היה ממש דפוק פעם כי אנשים לא חשבו על לפוצץ בפרסומות, הם לא ידעו כלום על שיווק ויראלי ומיתוג, ואז אנחנו הגענו ואז השמש זרחה לנו מהישבן ובנינו במו ידינו את התחום שמגלגל מיליונים וכולם אוהבים אותנו ו… הבנתם את הנקודה). יש אפילו כל מיני תוכניות כאלה בערוץ 3 (מבית היוצר של גאי פינסים למינהם) שעוקבות אחרי הקריירה של איזה כוכבת או אחרי ההצלחה של תוכנית כמו כוכב נולד, כולל הראיונות הרגועים עם הזקנים שהיו פעם קשורים להפקה. שיט, נראה לי שהקאתי על המקלדת, brb.

איך שאני, בנגין, רואה את זה – אין תמימות וגם לא הייתה אף פעם. התמימות של העבר היא המצאה של פרסומאים תאווי בצע שמנסים לייצר נוסטלגיה (נכון להיום הרגש המאוס ביותר לדעתי) כדי למכור לכם קוטג' ועוד כמה דקות גלישה בסלולארי. בכלל הטלוויזה זה מכשיר יותר ספאמרי בימינו מאשר העוקץ הניגרי – עזבו אתכם מהפרסומות אפילו, כל תוכנית מנסה לדחוף לכם מוצרים לפריים כל הזמן (תוכניות בישול למשל), או לשכנע אתכם בכל דרך אפשרית לשלוח סמסים במחיר מופקע (קושנירים ואדרים למינהם), או להזמין סרטים ותוכניות ב-VOD (בערך 95 אחוז מהכפתורים בשלט של הוט).

בכל אופן, למעלה שמתי טייק-אוף חביב לשיר לא רע בכלל, שאמור לפרסם את המוצר האוניברסלי: 'גלידה'. למי שלא בקיא בחומר פעם היה אסור (על הנייר כמובן) לפרסם בטלוויזיה אז חברות היו מייצרות "תשדירי שירות" שהם למעשה פרסומות לסוג של מוצר ולא למותג מסוים (בדרך כלל היה לחברה המפרסמת מונופול על המוצר בפרסומת, כך שגם אם לא הוזכר שם החברה לא היה הרבה מקום לבלבול).

אני יכול להמשיך את ההרצאה על ההיסטוריה של הפרסום (חחח… שימו לב לשעה: חמש בבוקר עכשיו), אבל אני מעדיף להתעמק דווקא בתחום שבו אני בקיא הרבה יותר – תחום המוסיקה: [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]