Archive

Archive for the ‘פלייר הייטר’ Category

4צ'אן: שפריץ של זרע טרי על דגל ישראל

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

סתאאאם, זה דווקא כן מה שאתם חושבים

זה לא מה שאתם חושבים

טוב, כאן ב-nlimalasot אנחנו, בנגינים, עוסקים בדרך כלל בהנאות הקטנות של החיים: פורנו, כושים, kfc וכו'. אז תרשו לי בבקשה לגלוש ליום אחד גם אל מחוזות האקטואליה הנושכת (כריות).

אני זוכר שב-11 בספטמבר 2001 ישבתי לי בבית וזיפזפתי בין המחזה הטלוויזיוני המרהיב ביותר אי פעם בעוד הוא נפרש לנגד עיניי בשידור חי ובין התוכנית 'לנג'רי' בערוץ האופנה. אני זוכר שהרגעים המותחים ביותר לא היו אלה בהם פגע עוד מטוס במגדל, או כאשר התפזר ענן האבק וחשף שהמקום שבו היו עד לאותו הבוקר משרדים עם פקס, מכונת צילום וקולר הוא עכשיו סתם נקודה באוויר, אלא דווקא הרגעים בהם בהיתי בשורות של דוגמניות שופעות חזה צועדות על המסלול הממוזג לצלילי מוזיקת בית קפה.

מה אני אגיד לכם, קשה לי קצת עם האסקפיזם הזה, עם הדהירה העיוורת של העדר הארץ ישראלי המצוי בדרכו לגן העדן של תרבות הליסינג-סלולר-שופינג-סלבס-מילואים-פייסבוק. כל הקיום האנושי (ואני, בנגין, מסתכן כאן בלהישמע כמו זונת תשומת לב בת 15) הוא קיום נצלני במהותו. זה מתחיל בלקחת חיה ולהרוג אותה כדי למכור, לבשל ולאכול את הבשר שלה, עובר דרך ניצול עובדים זרים ועושק עמים אחרים ונגמר בדברים כמו השואה (בינתיים). כולנו יכולים להציץ בסרטים של סשה גריי עד מחר (גם זה נצלני לאללה ת'כלס), אבל זה לא ממש מקדם את העניינים בחזית השיטסטורם שהולכת כאן.

החלפתי ערוץ לראות מה קורה עם הביטארדס בעולם, ומצאתי דיון די מעניין שפתח אדם בטענה (המגובה בראיות נסיבתיות) שבכל יום הוא משחית את זרעו לריק ו/או מטיל את גלליו על ציור של דגל ישראל בצבעי פנדה (ראו תמונה). כנהוג בכל דיון רציני הוא גם צירף את התאריך, כדי שלא נאמר לו GTFO (למרות שהוא לא מראה ציצים), וביקש לשאול:

Israelfags, how it feels i shit and cum every fucking day on your fucking kikeflag?

דיברתי פה כבר על הסצינה של להביא ביד על הדפסות של תמונות של בחורות מפייסבוק וממייספייס (אני עוד אחזור לזה בע-נ-ק בהזדמנות, אני מבטיח), אבל דגל ישראל זה כבר פטיש לא ממש שיגרתי הא? בכל אופן, בגלל שדיונים ב4צ'אן שורדים רק זמן קצר, ובגלל שמתו היום הרבה אנשים בלי סיבה בגלל טמטום, החלטתי לשתף אתכם בתמונה שמוכיחה שוב שחוק 34 הוא הדבר היחיד פה שעוד אפשר לסמוך עליו.

(התגובות ב 4צ'אן אגב התחלקו בערך חצי חצי בין שונאי יהודים שפרסמו תמונות של תנורים שמבקשים שתכניסו לתוכם יהודים לשונאי ערבים שפרסמו תמונות של נשק אמריקאי שכביכול מוכן ומזומן לחסל אותם)

סקרנים לדעת מה קורה בסוף?
להמשך קריאה…

אוצר מילים: מספיק בקושי

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

היא לא דומה בכלום לאף בחורה שראית עד עכשיו
לא משהו שאפשר להשוות לזונה השכונתית שלך
אני מנסה למצוא ת'מילים לתאר את הבחורה הזו
בלי לצאת ממזר חסר כבוווו-אוו-אוו-אוד

באופן שבו נע השללטוסיק הזה
אנ'לא יכול יותר לעמוד
חייב להפסיק לעשות את מה שאני עושה (חחח..)
כדי לתפוס מרחק קרוב
אני מנסה למצוא ת'מילים לתאר את הבחורה הזו
בלי לצאת ממזר חסר כבוווו-אוו-אוו-אוד

לעזאזל, את כלבה סקסית / סקסית כלבה / כלבה סקסית / לעזאזל (x4)

פעם, כשדוד בנגין היה תיכוניסט צעיר וחתיך העולם התחלק לשניים: פריקים vs. ארסים.
היום (הנכדים מספרים לי ש-) העולם הרבה יותר מורכב. האבולוציה ממשיכה לעבוד בפול גז, ולטפח זן חדש של ארס מכובס: קלאבר-צרכן-חרמן (קצ"ח). סימן ההיכר הבולט ביותר שלהם הוא כובע הדיסטאנס, וניתן למצוא אותם חוגגים עם נרגילה ובקבוק וודקה מסביב לתא המטען של הסיאט איביזה לצלילי מוזיקה חובקת עולם: מיזרחית-דיכאון-קלאבטראנס (מד"ק).

שמעתי אתמול שני חנבצים ב-106FM ששוקדים ככל הנראה על איזה פרויקט מחשבים-שירה-ספרות-מוזיקה אלקטרונית (משסמ"א). בכל אופן, אני די בטוח שהטיפוסים ההם יכלו לשפוך כאן לפחות עוד 150 מילה מהידע העשיר שלהם בתחום המוזיקה והתרבות הדיגיטלית. אם הם היו איתי כאן עכשיו הם בטח היו אומרים [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]

סיכום העשור של בנגין

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

קשה יש רק בלחם

הבלוג הגרוע של העשור 2000-2010

איך עבר השבוע? אצלי הכל טוב, לא יכול להיות יותר טוב האמת. אקיצר, השבוע הבלוג שלי קיבל הרבה תשומת לב תקשורתית. הפניה קטנה ב-Time Out הרבה אזכורים בטוויטר ובפייסבוק ואפילו אייטמים אצל כמה מהבלוגרים הבולטים. אפשר לומר שאני עונד את סמלי הסטאטוס האלה של ההצלחה האינטרנטית בגאווה של מנהיג טוטליטארי שהעניק לעצמו שלל של מדליות ודרגות.

באחד הבלוגים (בתגובות), אפילו נזרקה לאוויר האפשרות שאזכה בתואר המבוקש "הבלוג הגרוע של העשור". תודה יואב! אני מיד ממליץ עליך לוויקיפדיה (תחת הערך: פלייר הייטר).

למרות שהכבוד כולו שלי (יש הרבה גרועים שם בחוץ), זה בדיוק הדבר שאני שונא בסיכומי עשור (תגידו אני היחיד שממש לא סובל את החרא הזה, או שפשוט לאף אחד לא נעים להרים את הכפפה?): תמיד עושים אותם מוקדם מידי ומשבצים כל מיני שטויות חדשות שבמרחק של כמה שנים (ולפעמים אפילו כמה ימים) לאף אחד לא יהיה אכפת מהם. האם הבלוג שלי, שעוד לא בן חודש אפילו, באמת יותר גרוע מכל הבלוגים שהיו קיימים בעשור? אני קצת מרגיש כאילו שאני גוזל את התואר מאנשים שעבדו הרבה יותר קשה ממני (טוב, אבל היתה לי פרוטקציה). כלומר, אם אני מהנדס עכשיו איזה שיר קאצ'י ומשמיעים אותו הרבה בגלגל"צ, ובמקרה שחררתי אותו (נו פאן אינטנדד) לקראת סוף העשור אז יש לי סיכוי לא רע לקבל מקום שלישי ככה בסיכום העשור, למרות שבעוד 5 דקות אף אחד בכלל לא יזכור את השיר העלוב והמופק שלי.

אפשר לטעון כמובן שהסיבה שדברים חדשים משתחלים תמיד לסיכומי הוואטאבר למינם היא שהם מבוססים על כל מה שנעשה לפניהם, ובהתאם לכך משופרים יותר. אפשר לטעון את זה, אבל זה יהיה קשקוש. לדעתי צריך לסכם עשור רק לאחר שעבר לפחות עשור נוסף, מעין תקופת המתנה כזו, כמו עם רובים. עכשיו למשל, אפשר להתחיל לסכם את הניינטיס. הבעיה היא שמי שכותבים את הסיכומים הללו (בדרך כלל עיתונאים זבי חוטם עם המתמכרות לוויקיפדיה) היו בבית הספר היסודי בניינטיס, כך שעדיף שהם בכלל לא יתעסקו עם זה…

אה, ואל תשכחו לשלוח הרבה סמסים לבלוג שלי כדי שאני אזכה בתואר הנכסף!