ארכיון

Archive for the ‘פאסט פוד’ Category

דחוף אותי, ואז פשוט תיגע בי

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

ולמי שממש חייב ולא יכול בלי, הנה המקור.

דרך אגב, עכשיו כשהבלוק, הברזילי, הפרוזדור והריף-ראף נסגרו, מומחים למוזיקה ולתרבות רשת עכשוית, כמוני, בנגין, מתקשים קצת למצוא פורקן לעובדות הטריוויה ולתובנות הרבות שליקטו במהלך השנים. למשל, ידעתם שהשיר סאטיספאקשן הוא למעשה מטאפורה לירית מורכבת, בכיכובן של דמויות מוכרות מסצינת האמנות העכשוית של פאלומבה לצד [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]?

חזרתי.
אבל אני עדיין לא בטוח מה עושים עכשיו. טהאנג גוד איטס פראיידיי!

בנות (זה באמת הדבר האחרון שאני רוצה או צריך)

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

עם כל הכבוד לביסטי בויז, בטח שמתם לב, קוראי הנאמנים וקוראותיי הנאמנות שהבלוג כבר לא כתמול שלשום. שלושה פוסטים של יוטיוב (יקח אותו השד) ברצף (למי שלא בקיא: זה אמור בעקרון להיות לסירוגין), תדירות עלובה של פרסומים חדשים, חוסר חשק מיני, ועוד. חדי העין בוודאי הבחינו שבפוסט הקודם שכחתי אפילו להוסיף ש-[Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]. המצב בהחלט קשה (תיקנתי את זה אחר כך (את הפוסט, לא את המצב)).

יש לי, בנגין, בעיה. אני רוצה לומר הרבה דברים אבל המילים פשוט לא יוצאות ואין לי יותר מספיק סבלנות אפילו בשביל לחבר פוסטים ברמה הדי נמוכה שהייתה כאן עד עכשיו. עשיתי תאונה עם האופנוע ולא נראה לי שאני אחזיק מעמד. היה לי רעיון לסטארט-אפ אבל: חשבתי לפתוח בלוג ולפרסם בו בכל יום תמונה מצחיקה (הכוונה ב"מצחיקה" היא לא לחתולים חמודים, לשטויות שכתוב לידם FAIL וכו' אלא דווקא סתם לדברים שגרמו לי לצחוק קצת עמוק בתוך שאריות הלב כשראיתי אותם. אה, וגם דברים לא מצחיקים אבל מעניינים ויזואלית או קונטקסטואלית או וואטאבר). לכל תמונה חשבתי להצמיד אנימציית GIF פורנוגרפית, דברים בקטע מפגר – קטעים קצרים שנחתכו מסרטי פורנו וחוזרים על עצמם בלופ אין סופי.

נראה לי שאני מכור לפורנו. אין לי יותר זמן אפילו ללכת לעבודה (מזתומרת? אני בלוגר כמובן) או להציק לאנשים בגוגל באזז. אני לא שוקד על הדוקטורט, ובוודאי שאין לי כוח לפתוח בלוג חדש. למישהו פה יהיה אכפת אם אני אניח לכמה רגעים בצד את תחרות הציור על פורנו, את מיזם בנגינפדיה, את Gayמר ואת כל שאר השטויות לטובת פורמט קליל יותר של ריגוש זול ורגעי?

החטא השלישי – אגדה לפסח

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

איזה חג מפגר!

פסח 2010

בתור ישראלי גאה (אפילו הייתי בבר-נוער) אחד הדברים שאני, בנגין, הכי אוהב זה להתעצבן בצורה לא פרופורציונאלית על כל מיני דברים. ברם, אתם מכירים את זה שאתם שולחים אימייל או סמס ורוצים להגיד משהו בטון מסויים ואז מבינים (אחרי ששלחתם) שאם קוראים את זה בטון אחר זה מוציא אתכם ליים? פשוט קשה להעביר רגשות בכתב, וזה נכון גם לגבי האינטרנט.

טוב, מכירים את הדברים הקטנים האלה שממש מעצבנים את כולם אבל אף אחד חוץ מסיינפלד לא שם לב אליהם? באינטרנט יש לנו שם לתופעות האלה – זעם (או פפפפפפפפפפפפפפפפפפאאאאאאאאאאאאאאא…). ברבות השנים הצטברו במזבלה של הרשת לא מעט קומיקסים מוצלחים (שלא כולם נוגעים לשירותים מיינד יו, אבל חלקם נוגעים לצירוף של פורנו ו- Fאפ). אז גם אם אתם לא עומדים לקבל מיליון דולר לפרק בזמן הקרוב, קיים עבורכם טופס תלונה אינטרנטי אוניברסאלי שאתם יכולים למלא.

בכל אופן האגדה שרציתי לספר הולכת ככה: היו היה פעם, לפני שנים רבות נסיך יפה תואר. הנסיך היה עשיר ואמיץ אך היתה לו בעיה שחפץ לחלוק עם שאר הממלכה. מכיוון שמדובר בבעיה שנוגעת לשירותים אני אחסוך מכם את התאור (במילא הרגשות שלי לא יועברו כראוי בכתב) ורק אומר שאחד מנתיני הממלכה מצא פתרון חלקי לבעיה, בעוד ששאר האנשים הטובים קיבלו השראה מהנסיך האצילי והחלו להשתמש בפורמט שלו כדי לתאר מה מטריד אותם בחיים. כך נולד הקומיקס רייג'. מיליון שנה אחר-כך (אבל לפני מיליון שנה) עשו כל מיני אדפטציות כגון "הכל דווקא יצא טוב מהמצופה" וכו'. ליים.

אני שונא כשזה קורה

אדפטציה: הסימס

נ.ב.
אם אתם מכינים קומיקס רייג' מקורי משלכם, אני אשמח לפרסם אותו כאן אצלי בבלוג של בנגין(tm)!

ג'יזס, אני קורא עכשיו את הפוסט הזה, ולא משנה באיזה טון אני פשוט לא מבין מה רציתי להגיד כאן. טוב, לפחות אפשר להנות מהתמונות:

להמשך קריאה…

כרטיסים מוזלים להופעה של מטאליקה

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

חדשים בבלוג? לחצו כאן לכרטיסים מוזלים להופעה של מטאליקה בישראל 2010!!

אני, בנגין, אף פעם לא חולם אפילו על ללכת להופעה פה בישראל. ולא, אני לא הולך להתפלצן לכם עכשיו על הפסטיבלים בחו"ל ועל ההופעות במועדונים בלונדון, ועל השנים שלי ביפן ובברלין. אני פשוט חושב שזה ממש יקר ולא משתלם.

מה שעוד יותר גרוע זה הקהל שבחברתו אתה צריך לבלות לסבול בהופעה (כמה מחבריי הטובים ביותר…), והתנאים הגרועים, והפקקים והפיתוי להתפלצן על הפסטיבלים בחו"ל ועל ההופעות במועדונים בלונדון וכו'.

אבל מה שהכי גרוע, זו הטחינה הבלתי פוסקת בתקשורת (כולל טוויטר) שפשוט מוציאה את החשק. הרי לא משנה בכלל מיהו האמן שמגיע, הטיים-אווטים למינהם וכל התחנות בספאם-רדיו ינסו למכור לכם אותו בתור הדבר הכי גדול שיש כרגע בעולם (ושהיה אי פעם כמובן). תמיד כשחשבתם שהכל כבר נאמר הם ימצאו עוד מישהו שמוכן להתראיין על איך הוא הולך לבלות בהופעה בהפסקות שבין השירים במצעד 20 הגדולים של…

קחו למשל את דפש מוד, להקה שדווקא די אהבתי פעם, בגלל הקליפ ההוא עם הבחורה (I FEEEEEL YOOUUU), כיום, אחרי ההופעה הגדולה, אני פשוט לא מסוגל לשמוע אותם יותר. זהו-זה. ההייפ המסחרי, המומוצא והמוצא מפרופורציה הפך להקה שהייתה די מגניבה למוקצת מחמת המיאוס.

אפילו ניסיתי לעשות בדיקה: אמרתי לעצמי "בנגין, למה שלא תשים איזה שיר של דפש מוד בבלוג המוזיקה הזה שלך, נו ההוא עם הפורנו" אבל פשוט לא הייתי מסוגל. אז במקום זה: Here's Johnny שכולם אוהבים (ולמזלנו הוא כבר מת כך שאין הרבה סיכוי שהוא יבוא להופיע בגני התערוכה או באצטדיון ההוא ליד קניון איילון בזמן הקרוב…).

אבל מי יודע, אוליי הם יגיעו? מדובר בהרכב אינדי-פופ ש-[Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

ולמי שממש חייב, הנה קצת הד-בנגין (נו פאן אינטנדד):

מטאליקה בישראל

לימודים אבולוציוניים לתואר באינטרנט

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

חבל רק שמדובר בגמד דו-מיני בלי רגל מגוואטאמלה

תמשיכו להקליק על הגלריות האלה מספיק זמן ותמצאו את אהבת חייכם

אם אתם מנויים בתשלום לאתר פורנו אז דלגו על הפוסט הזה (וגם: סחטתין על המחויבות). אם אתם משתמשים באתרי סקס חינמיים אז אתם כבר מכירים את הלייאוווט – האתרים האלה מורכבים מעשרות תמונות מוקטנות של כל מיני אנשים עושים כל מיני דברים (אנחנו קוראים לזה 'גלריות', למרות שלא מחלקים שם יין). כל התמונות לקוחות מתוך סרטונים, ולחיצה על התמונה אמורה לקשר לסרטון המבוקש, בתוך אתר פורנו המציע את מרכולתו.

מה שאני אוהב בצפייה בפורנו זה הערך הלימודי (אפשר אפילו לומר שאני צופה בזה בשביל הכתבות) ותנו לי להסביר: כשאתם לוחצים על קישור (כלומר על אחת מהתמונות המוקטנות) קורים שני דברים. הדבר הראשון הוא שהאתר שבו אתם נמצאים מקבל עמלה קטנה מהאתר אליו אם הולכים (כי הם כולם מרושתים ביניהם בתוכניות שיווק שותפים של כסף קל ופירמידת אינטרנט סקאמס).

הדבר השני שקורה הוא שהאתר אליו אתם אמורים להגיע מטיל קובייה וירטואלית ומחליט, בהתאם לסיכויים שנקבעו מראש (ומשתנים מאתר לאתר) האם להעביר אתכם לסרטונים שרציתם (שאמורים לשכנע אתכם לעשות מנוי בתשלום) או לאתר אחר מאותו הסוג של האתר ממנו באתם, ששם אין סרטים אבל יש עוד עשרות הפניות לאתרים אחרים (כלומר עוד אתר סקס חינמי, רק שאם תקליקו על לינקים שם, האתר החדש ירוויח כסף ולא זה שהייתם בו קודם).

הצורה שבה העסק עובד היא כזו: כל אתר חינמי מציג עשרות תמונות שהן בדרך כלל בעלות אופי מסויים (או יותר נכון דרגת קושי מסויימת). חלקם מציגים הפניות לסרטונים באופן כללי ולא מפולח, אבל רובם פונים לנישה מסוימת, החל מהגדרות רחבות כמו 'צעירות אירופאיות' וכלה בדברים מאוד מאוד ספציפיים (כמו 'DP בין קטועי גפיים הולנדיים לזמרות מתחילות אפרו אמריקאיות').

עכשיו, בדאטאבייס של אתרי הפורנו, כל תמונה מקוטלגת מראש לפי הקטגוריה (או יותר נכון קטגוריות) של מה שרואים בה. זוכרים את הקוביות שהשרת מטיל כדי לקבוע אם תגיעו לסרטונים שביקשתם או סתם לאתר אחר? אם הוא שולח אתכם לאתר אחר, האתר הזה יהיה ינטה קצת יותר לכיוון הנישתי של התמונה עליה לחצתם.

לדוגמא, אם אתם לוחצים מתוך סקרנות על תמונה של בחורה צעירה שאוכלת סוכרייה על מקל (באתר פורנו כללי ולא מפולח), או שתגיעו לסרטון שממנו נלקחה התמונה (שבמקרה הזה בטח יהיה פורנו רך מעפן) או שתגיעו לאתר אחר שבו כל התמונות שמהן אתם בוחרים יהיו של צעירות. אם תלחצו כאן שוב על אותה תמונה של צעירה עם סוכרייה (כי הסקרנות עדיין אוכלת אתכם ולא וויתרתם על הסרט) אתם עלולים להגיע לאתר שכבר עוסק בצעירות שגם אוכלות סוכריות. מכאן והלאה אתם יכולים להתקדם אוטומאטית לאתרים בעלי תחומי עניין ספציפיים יותר ויותר.

למי ששרד את כל ההקדמה, אנחנו בדיוק מגיעים למנה העיקרית: אף אחד לא קורא אתרי פורנו (או אימייל, או את המאמר הזה) אנשים סורקים ולוחצים על מה שתופס להם את העין. הרעיון הוא שאם אתם מתחילים באתר חינמי כללי ולוחצים על כל מה שמוצא חן בעינכם, חלק מהחלונות יפתחו עם אתרים יותר ספציפיים (עם גלריות שעוסקות בנושאים מסויימים). גם שם תלחצו על מה שתופס את עינכם, והתהליך יחזור על עצמו, תוך התעמקות מתמדת בתתי ז'אנרים.

לא הכל ורוד דרך אגב, הרבה פעמים הסיכוי לעבור לעוד גלרייה במקום לסרטונים הרצויים הוא גבוה מידי (אפילו 100 אחוז), ואז למרות שאתם מתקדמים בגלריות לא יצא לכם מזה כלום כי לעולם לא תגיעו לסרטונים – שזו המטרב שלשמה התכנסנו מלכתחילה! זה גם הזמן להזכיר שהסרטונים שמופיעים באתרים החינמיים האלה נבחרים באופן יחסית אקראי בכל פעם, כך שאתר חכם ידע גם לתפור עבורכם באופן דינאמי חבילות של סרטים שהוא יודע שימצאו חן בעינכם (על בסיס מה שלחצתם עד עכשיו ועל בסיס ידע נצבר אודות התנהגותם של המבקרים הקודמים באתר).

מה שמתקבל הוא למעשה אלגוריתם אבולוציוני שמקרב אתכם בהדרגה אל הסרטים שמושכים אתכם (באותו היום). ככל שיתארך סשן הגלישה שלכם באתרי הפורנו, כך תשתפר התאמתן של גלריות הסרטים שיוצעו לכם לטעמכם האישי. צפייה בפורנו (במחשב!) היא איננה פעולה פאסיבית, אלא דווקא מסע מרתק שבסופו תצאו עם הבנה טובה יותר של עצמכם ושל ההעדפות שלכם.

ואם בכלכליסט עסקינן…

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

אחד הביצועים המכוערים ביותר בתלת-מימד שראיתי בחיים, אבל בלי ספק קליפ עם מסר דידקטי ובנאלי כמו שאני אוהב (שיט, עכשיו בקריאה שניה אני רואה שעם קצת מאמץ אפשר לקרוא כאן בין השורות שאני אוהב דיק ואנאלי, וכבר השתמשתי ב-no homo בחוסר אחריות בפוסט הקודם! בהחלט שח-מט).

חבל שיש לו כל כך מעט צפיות (בערך 70% מהצפיות זה אני על הריפרש)…

למי שלא הבין אגב, הקטע הצמחוני הוא סתם צ'ופר – הפרה בקליפ זה כאילו אנחנו – אלה שקוראים (וכותבים) בבלוגים מפגרים באינטרנט בזמן שבכל הבית שלהם המונים מתקתקים והחשבונות דופקים. "מצחצחים את הברונזה על הטיטניק", כמו שאומרים (בפייטקלאב).

בכל אופן, בתור דמות חינוכית, אני מרגיש צורך, לא – חובה* אפילו – להציג אותו כאן. מפנה את הבמה לאם-איי-רוווווווווווווונגגג (תלחצו play עכשיו):

*- תכלס' אני באמת חייב כי בחוזה שלי כתוב שכל פוסט זוגי חייב להיות סרטון מיוטיוב.

דרך אגב, להלן פריט טריוויה מעניין אודות אטיאן דה קרידי שבוודאי לא ידעתם:
להמשך קריאה…