Archive

Archive for the ‘מכנסיים קצרים’ Category

דחוף אותי, ואז פשוט תיגע בי

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

ולמי שממש חייב ולא יכול בלי, הנה המקור.

דרך אגב, עכשיו כשהבלוק, הברזילי, הפרוזדור והריף-ראף נסגרו, מומחים למוזיקה ולתרבות רשת עכשוית, כמוני, בנגין, מתקשים קצת למצוא פורקן לעובדות הטריוויה ולתובנות הרבות שליקטו במהלך השנים. למשל, ידעתם שהשיר סאטיספאקשן הוא למעשה מטאפורה לירית מורכבת, בכיכובן של דמויות מוכרות מסצינת האמנות העכשוית של פאלומבה לצד [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]?

חזרתי.
אבל אני עדיין לא בטוח מה עושים עכשיו. טהאנג גוד איטס פראיידיי!

פוט א ניגר ביהיינד דה טריגר

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

זה לא סוד שאני, בנגין, לא אוהב פרסומות. אם נדמיין את החיים כמסע ממושך, שבמהלכו מושך אדם את כל חייו בעגלה, פרסומות הן טיפוס טפילי ששוקל טון, יושב עם כל המשפחה והחברים שלו על העגלה שלך ומפזר לאוויר עצות גרועות וכיוונים לא נכונים. בדרך כלל, הטיפוס הזה גם לא נראה ונשמע כמו דון דרייפר, אלא יותר כמו קרייריסט בן 30 פלוס, שאיבד את צלם האנוש ביחד עם שיערות הפדחת באיזור שלהי שנות העשרה שלו (הפנייה מנוסחת בלשון זכר, אך מיועדת לנשים ולגברים כאחד).

בגלל שטיפוסי הפרסום האלה יודעים שהם נוכלים עלובים וחסרי כשרון הם תמיד ינסו לעטוף את עצמם בשכבות של הטעיה: בגדים "מגניבים", בילוי עם "האנשים הנכונים" ב"מקומות הנכונים", אנשי ונשות קולנוע ומעצבים/ות צעירים שיעשו בישבילם את העבודה בתקווה כי יבוא היום בו העבד עוד ימלוך, ובמיוחד כוכבים שנפלו ויעשו הכל בשביל דולר (נו באמת אדון גידי גוב הנכבד, מה לעזאזל אתה מבין באינטרנט? ואני אומר את זה עם הרבה כבוד).

בכל אופן מה שרציתי להגיד זה שמיסטר טי טיפוס די מצחיק. הגורמט עם הלוגו של סניקרס שסידרו לו זה זנות מצחיקה שחבל"ז. [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

חטיף סניקרס

שיר העשור של גוגל כרום

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

אני את דעתי בנוגע לסיכומי עשור כבר אמרתי (בקצרה, למי שאין כוח להקליק: טייגר וודס נבחר לספורטאי העשור – וזה כבר נראה לי סלף אקספלנטורי). בכל אופן הנה שיר העשור שלי, בנגין: גיי באאאר גייי באאאר גייייבאאאאאאררר!

להלן הנימוקים להחלטת מועצת הבלוג: לפני שהיה ריף-ראף אני זוכר שהייתי שוכב שיכור במנהרה שהיתה מחברת בין המנזר לפרילנד (החדש) ומקשיב (בדמיון, כי לא היה אז כל-כך מקובל אייפון) לשירים של אלקטריק סיקס. בשנים ההם למדתי הכל אודות סוגי הנעליים והגרביים שבאופנה, ואפילו הקמתי בלוג עדין ורגיש שמציג צילומים יפים של (האחיות הגדולות של) בנות העיר שעובדות באמריקן אפרל ומדגמנות נעליים, גרביים וירכיים חטובים בנופים מנוכרים ברחבי העיר. thedrunkentheshoe.co.il קראו לזה אז.

בכל אופן, תקופה יפה, שיר יפה, למה בכלל, צריך לנמק, אף אחד, כבר לא מנמק, שום דבר, היום, במילא.

Google Porn

האם הבחנתם שמאז שגוגל קנו את יוטיוב במלא כסף הם הספיקו להכניס פרסומות מעצבנות לתוך חלק מהסרטונים (שהאפשרות היחידה שמישהו אי-פעם יקליק עליהן זה אם הוא מפספס את ה-x שאמור להעיף אותם דה פאק אוואי מתוך הסרט שאני מנסה לראות!) הם גם הפכו את יוטיוב ללוח מודעות פרטי למוצרים המעפנים שלהם.

גט אובר איט גוגול! לא עשיתם שום דבר מעניין מאז ג'ימייל – אתם לא מחדשים כלום, אף אחד לא אוהב אתכם, יור סטופיד, {!heheh heheh – shut up Butt-Head}

בכל אופן, אני דווקא משתמש ותיק של אחד מהמוצרים היותר מיותרים שלהם: הדפדפן גוגל כרום. אני משתמש בו בתור דפדפן דדיקייטד לפורנו – כלומר אני לא משתמש בגוגל כרום לאתרים רגילים אלא רק לאתרי פורנו.

הסיבות לכך מגוונות, בתור התחלה אם משהו משתבש זה לא יכול להפריע לי בשום מקום חוץ מבעולם הפורנו (ששם הדבר היחיד שיכול להשתבש באמת זה אם כולם יעברו לסרטונים בסרימינג). גוגל כרום גם מסדר יפה את ההורדות כך שאין בעיה להוריד קבצי סרטים עם אותו השם (לרובם קוראים בשמות מלאי השראה כמו "1" ולפעמים גם "01" – וזה לא כיף שהם דורסים אחד את השני).

חוץ מזה, גוגל כרום היה הראשון להציע מצב גלישה חשאי שבו בכלל לא נשמרת ההיסטוריה (כן, אני לא רק פורנורואיד אני גם פרנואיד – נעים מאוד!), ובמקרי חירום – כאשר הבוס פתאום נכנס לשאול מה נשמע – מספיק לסגור את החלון הראשי והוא מחסל גם את כל חלונות המשנה וההורדות. אם אתם מחפשים דפדפן ייעודי לפורנו – גוגל כרום הוא בהחלט הבחירה בשבילכם!


עוד שירים אהובים מהעשור האחרון:

להמשך קריאה…

קריוקי

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

קטע די מדהים האמת, צולם במסיבת יום הולדת 13 שלי, שימו לב לזיופים.
🙂 אין, האוזניות האלה פרייסלס…

[Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]

דרך אגב:
לא נמאס כבר מבלוגים של מוזיקה, שמקשקשים כל הזמן על ההיסטוריה של אנשים מחו"ל ומעתיקים ערכים שלמים מויקיפדיה? לא מוזר בעינכם שמהרגע שכל סיפור האינטרנט התחיל לתפוס פתאום כולם מומחים לכל דבר? אני מקווה הטרנד הזה של חופש הביטוי יחלוף יום אחד.