Archive

Archive for the ‘העתיד’ Category

שנה טובה לקהל לקוחותינו

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

ושלא יהיה משעמם

ומתוקה!

אם הייתי יכול, הייתי מתייג את כולכם בתמונה.

בנות (זה באמת הדבר האחרון שאני רוצה או צריך)

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

עם כל הכבוד לביסטי בויז, בטח שמתם לב, קוראי הנאמנים וקוראותיי הנאמנות שהבלוג כבר לא כתמול שלשום. שלושה פוסטים של יוטיוב (יקח אותו השד) ברצף (למי שלא בקיא: זה אמור בעקרון להיות לסירוגין), תדירות עלובה של פרסומים חדשים, חוסר חשק מיני, ועוד. חדי העין בוודאי הבחינו שבפוסט הקודם שכחתי אפילו להוסיף ש-[Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]. המצב בהחלט קשה (תיקנתי את זה אחר כך (את הפוסט, לא את המצב)).

יש לי, בנגין, בעיה. אני רוצה לומר הרבה דברים אבל המילים פשוט לא יוצאות ואין לי יותר מספיק סבלנות אפילו בשביל לחבר פוסטים ברמה הדי נמוכה שהייתה כאן עד עכשיו. עשיתי תאונה עם האופנוע ולא נראה לי שאני אחזיק מעמד. היה לי רעיון לסטארט-אפ אבל: חשבתי לפתוח בלוג ולפרסם בו בכל יום תמונה מצחיקה (הכוונה ב"מצחיקה" היא לא לחתולים חמודים, לשטויות שכתוב לידם FAIL וכו' אלא דווקא סתם לדברים שגרמו לי לצחוק קצת עמוק בתוך שאריות הלב כשראיתי אותם. אה, וגם דברים לא מצחיקים אבל מעניינים ויזואלית או קונטקסטואלית או וואטאבר). לכל תמונה חשבתי להצמיד אנימציית GIF פורנוגרפית, דברים בקטע מפגר – קטעים קצרים שנחתכו מסרטי פורנו וחוזרים על עצמם בלופ אין סופי.

נראה לי שאני מכור לפורנו. אין לי יותר זמן אפילו ללכת לעבודה (מזתומרת? אני בלוגר כמובן) או להציק לאנשים בגוגל באזז. אני לא שוקד על הדוקטורט, ובוודאי שאין לי כוח לפתוח בלוג חדש. למישהו פה יהיה אכפת אם אני אניח לכמה רגעים בצד את תחרות הציור על פורנו, את מיזם בנגינפדיה, את Gayמר ואת כל שאר השטויות לטובת פורמט קליל יותר של ריגוש זול ורגעי?

איך לזייף אורגזמה במציאות מדומה?

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

אני די בטוח שהייתה לי פה איזו נקודה, אבל אני לא זוכר מה היא הייתה

ארגיומנטד ריאליטי

זוכרים את הקליפ ההוא של אירוסמית' בניינטיס, שאיזה לוזר עושה שם דרך המחשב כל מיני עניינים עם אלישיה סילברסטון בשיא תהילתה? (האמת היא שאף פעם לא הבנתי מה בדיוק הוא עושה לה כאן, אבל היי, שמתם לב לטריק הזה? נתתי לינק לנקודה ספציפית בתוך סרטון של יוטיוב! אתם רואים, בבלוג של בנגין אפשר ללמוד דברים מועילים – זה הלהיט הבא – לוק איט אפ).

בכל אופן, בסוף מסתבר שהיא זו ששולטת בהכל דרך המחשב שלה, או וואטאבר, אבל הנקודה כאן בכלל נוגעת לעתיד של המין האנושי כולו ולא לקליפ של להקת חרמנים. אחרי הכל, יום אחד אולי יגיע הרגע שבו אפשר יהיה לדלג על כל הג'יי דייט ופשוט לשכב עם בחורים ובחורות במרחב הוירטואלי של המציאות המדומה (ומדובר אגב ברגע שאני, בנגין, מחכה לו כבר מהימים שבהם עוד שחיתי לי ברחם). אני לא אכנס יותר מידי להשלכות הפילוסופיות של כל העניין, אבל כשיגיע היום זה בהחלט הולך לייקר לי את חשבון החשמל.

אני די בטוח שזו אלישיה סילברסטון OMG

כמו בר רפאלי רק בלי הטורן-אוף של הזווית הישראלית

ברבות הימים קסדת המציאות המדומה של הניינטיס התבררה כפלופ, סקס בסקנד-לייף ודומיו זה מעפן וסרטוני וידאו בתלת-מימד (שאני מבטיח להקדיש להם פוסט מכובד ונפרד בעתיד הקרוב) הם בעלי ערך קלורי-מיני זעום ביותר. מה שכן מסתמן כמעניין זה טריק קטן שנקרא ארגיומנטד ריאליטי (הדוגמא הזו שנתתי דווקא לא מתחום הפורנו, אבל הבחורה שם מוצאת חן בעניי – אולי אני אלך לחפש לי מישהי שנראית כמוה ביופורן עוד מעט).

כרגיל בענייני טכנולוגיה וסטיות, היפנים (שלמעט ההתקפה הזכורה לטובה על פרל הרבור לא ממש פולינג דייר און ווייט, ונוהגים להיות חכמים על קטנים בדרך כלל) כבר הספיקו לייצר לפני שנה וחצי ערכת אימונים וירטואלית למטרידן הסדרתי. זה עדיין לא ממש פורנו, וזו עדיין לא מציאות מדומה, אבל כמו שקרטמן אמר פעם (לאנשי הסי-ביליזיישן שלו), עכשיו כל מה שאני צריך זה שתקטינו אותי לגודל שלכם ונחייה יחד באושר!

רוצים לנסות את השטות הזו בעצמכם?
נסו כאן, באתר הכי איטי בעולם (אתם תזדקקו למדפסת ולוובקאם).

אני די בטוח שזה קשור איכשהו לתוכן הטקסטואלי של הפוסט

אריק קרטמן מגדל שפיך באקווריום

כמה עשורים עוד נשארו לך לדעתך?

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

אני זוכר שכשהייתי בתיכון תמיד היו מנסים לקבוע לנו איזה מבחן או פעילות מיוחדת על הבוקר של ה-1 בינואר כדי שלא נצא "לחגוג" את הסילבסטר. כשהגענו סוף-סוף לעתיד, לפני עשר שנים, והתיכון היה כבר זיכרון רחוק, בנגין הטוב יצא בהתרגשות רבה לחגוג באופן חד פעמי בהחלט את תחילתו של האלף החדש.

האמת היא שלמרות שהעשור/מאה/אלף הזה בהחלט נפתח ב-Bang (שזה כמעט בנגין), דווקא היה עד עכשיו לא משהו בכלל (אני אקח מכונית מעופפת עם מסך CRT על פני סלולרי "מעוצב" עם מסך LCD אניטיים). תדעו לכם שבפרץ של אופטימיות חסרת פשר ערכתי לעצמי בתחילת העשור רשימת משימות (שכללה לא פחות מ-40 פריטים!) עבור שנת 2000. הרעיון היה שאם אצליח לבצע אפילו את רוב הדברים הנ"ל אוכל לקבל את 2001 בתור אדם במצב טוב יותר. מישהו יותר ראוי. חבר בחברה. מצליחן פוטנציאלי.

מיותר לציין כמובן שהיום – באביבה של 2010 (ובחורפה של 2009) – עדיין לא השלמתי אפילו רבע מהמשימות ההן. סתם נקודה למחשבה עבור כל האופטימים למינהם (אבל היי, לפחות אני זקן עכשיו ב-10 שנים! אה, שיט). בכל אופן, למי שיש טוויטר (לבנגין, למשל) כבר הוציאו ממזמן את כל חדוות הסילבסטר עם סיכומי עשור למינהם מאת טיפוסים זחוחים בשולי תעשיית התקשורת (טוב נו, מישהו חייב להמשיך לטרטר בטוויטר).

למרות כל האמור לעיל, אני, בנגין, עדיין מתכנן לגרור עוד מעט את גופתי העבשה, עטופה במעיל עור עם שרשראות מצלצלות, ולצאת לפגוש כוככבים, לבלות ולהתמנגל. אז בואו נקווה ביחד לעשור יותר טוב למרות שאנחנו יודעים כבר שהוא יהיה יותר גרוע, מנחם.

ספיישל: גיליון יוטיוב כפול לכבוד שנת 5770 לבריאה

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

אריאל זילבר הוא ללא ספק חתיכת טיפוס. הוא אף פעם לא נראה טוב, הוא גם לא תמיד נשמע טוב, אבל התמזל מזלו (בקטע שהיה גורם אפילו לי, בנגין, להתחיל לשקול את קיומו של אלוהים) לבצע כמות גדולה של שירי משוררים מהסוג שגורם לך להתבאס שאין באפשרותך לזקוף אותם לזכותך.

אני מבטיח לכם חגיגית שלכל מי שידלג מעל לזבלוניי שנות השמונים ומעבר להגיגים שבחזרה בתשובה, מצפה ערמה כל-כך מרשימה של שירים מדהימים, שזה כמעט גורם לי, בנגין, להזמין את אהוד אולמרט ולעשות ערב שירה בציבור עם מיטב הלהיטים.

הייתי פעם (לא מזמן אפילו) בהופעה של אריאל, והיה חצי כיף מאוד (החצי השני נפל תחת אחת הקטגוריות של האג – לא בטוח איזו). בכל אופן, אחרי שהפציץ בלהיטים איזה שעה, הוא הגיע לשיר בטי-בם (שאם שומעים בווליוום ממש ממש חזק אז הוא דווקא מאוד מאוד מהנה), ושם יש, כידוע או לא, קטע שהולך "אין שלום ואין כבר כוח". בהופעה, זילבר נתקע על הקטע הזה כמו תקליט שבור (אין שלום – אין שלום – אין שלום וכו'), ואז פתח במונולוג ארוך על אין לא יכול להיות שלום, וכל מה שנשאר זה להתאחד בינינו, היהודים, ואז האוייבים שלנו כבר ידעו לא להתעסק איתנו (אני מזכיר שהוא אומר את זה ולא אני, בנגין). ואז, כמו שהתחיל – כאדם שיצא מטראנס, הוא מחדש את השיר בצורה מדויקת כאילו מעולם לא הפסיק אותו.

ניחשתי שזהו בוודאי קטע חוזר אצלו, ואכן, מי שיש לו או לה סבלנות מוזמן לצפות בגרסה חדשה ופחות מוצלחת של העניין. יאמר לזכותו שיש לו דעות מסויימות והוא אומר אותן באופן שאינו דו פרצופי, ולא דופק חשבון לאף אחד. זה גם משהו, אפילו אם הדעות שלו מוכתבות מלמעלה. פלוס, אני אוהב זקנים שעדיין מצליחים לתת שואו (מחוץ לבית המרקחת ולקופה בסופר) – והוא נותן quite a שואו אלרייט…

השיר למעלה, 'תן לי כוח' הוא שיר לא פחות ממדהים, שימו לב שאריאל שוכח במתכוון את הבית האהוב עליי, בנגין בכל השיר:

אווווו תן לי כוח
אווווו תן לשכוח
את הסיכוי הדל במשחקי מזל
מי מתבונן מעל מי מתעניין בכלל

הוא גם דואג לצנזר קטעי גסויות בצורה אקראית פה ושם, שזה חבל, אבל ההופעה עדיין מאוד כיפית, ואם לסנופ דוגג מותר אז למה לזילבר אסור? והנה, לזכר הימים הטובים, שיר שמובטח שיעלה לכלוכית על בבת עינכם:

כשמצאתי את הסרטון הזה ביוטיוב היו לו רק 600 צפיות, כל השאר זה אני – וזה אפילו לא קצת פורנוגרפי!

אה, וכרגיל, הייתי רוצה לסיים בתרומה צנועה לקהל הקוראים מהידע האדיר שצברתי בנושא מוזיקה (במהלך השבועות שלי ככתב בוואלה) ולספר לכם [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]

(פלאש) וידיאו קילד דה פורנו סטאר

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

רמז: זה לא הדוב החביב או הגולש הגיי במיזנסצינה

מה לא בסדר בתמונה הזו?

איפשהו לאורך הדרך התבכיינתי כאן על מה שהיה עלול לקרות בעולם מקביל שבו לא היה פורנו באינטרנט (כשאני מתאר את זה ככה זה נשמע כמו איזה פוסט רציני ומעניין – בפועל זה היה אוסף סתמי של התבכיינויות שטחיות גרידא). היום אני רוצה לבכות דווקא על העתיד ולא על העבר.

מה אני אגיד לכם, אני מודאג. ה-DRM חודר לתחום הפורנו (נו פאן אינטנדד), וצפויות לנו שנים קשות. אם פעם סריקה קלה של הרשת הייתה שולחת אותך לחנות לקנות כונן קשיח חדש, הרי שכיום רוב אתרי הפורנו החינמיים (וגם אלה שמציעים דוגמיות – שזה המקום שבו זה באמת כואב) מציעים את מרכולתם דרך נגני פלאש במקום בתור קבצים להורדה.

אני יכול להבין את היתרונות עבור הפורנוליסטים (הם יודעים כמה אנשים צפו בכל סרטון, אפשר לדרג ולהגיב וזה אפילו חוסך ברוחב פס כי לא תמיד צריך לשלוח את כל הסרט). אבל עבורנו הצופים זה מבשר את סופו של עידן. מה יקרה אם יום אחד כבר לא נוכל להוריד סרטים מהאינטרנט ונאלץ לצפות און-ליין (ועוד בסרט אחד בלבד בכל פעם!!!!!)?

אחרי הכל הצפייה עצמה היא בסה"כ חלק שולי בחווית הפורנו. יש את ריגוש המרדף (אחר סרטים חדשים ומעניינים). את ריצוי האינסטינקטים הציידים-לקטים (כאשר מורידים כמות ענקית של סרטים למחשב – שאין סיכוי בכלל לצפות בכולם). אחר כך מגיע החלק של הצפייה עצמה (כאשר הימצאם של סרטונים רבים מאפשר מעבר זריז לבא בתור מסרט שלא נותן עבודה). ולבסוף: זיכוך (כאשר מוחקים את כל התועבה הזו מהמחשב וחושבים מה לעשות עם שארית היום).

למה לא פשוט להוריד פורנו ולשמור אותו אצלי במחשב לעת צרה אתם שואלים? כי פורנו זה כמו לחם כפרי צרפתי, צריך לצרוך אותו כשהוא טרי וחם (אוקיי, מטאפורה גרועה, התכוונתי לומר שאלא אם כן מדובר בסרט מדהים, פשוט לא כיף לראות אותו יותר מפעם פעמיים).

הייתה לי נקודה כשהתחלתי את הפוסט אבל לצערי אני לא זוכר מה היא הייתה, אז בואו נתייחס לכל האמור לעיל כמוגש כחומר למחשבה מאת מנחם בנגין.

התשובה במהופך

פריקי

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

אחד הדברים שאני הכי אוהב זה פורנו באינטרנט. הסיבה שאני אוהב פורנו באינטרנט זה שאין מתווכים ווירדואים בינך לבין הפורנו שלך. אני אמנם לא נולדתי לתוך העניין, אבל מדי פעם אני תוהה איזה חיים אומללים היו ללוזר שכמותי בימים שבהם היה צריך אשכרה לקום וללכת לדוכן של מגזינים מלוכלכים, או לקולנוע המקרין סרטים כחולים.

בגלל שזה עולה כסף, ובגלל שאני רוצה לשמור על פאסון (וגם בגלל שאני פחדן עלוב – אני תמיד אוהב להתחבא מאחורי המקלדת ולא היו אז מקלדות), ברור כשמש שכמות הפורנו שהייתי נחשף אליה לו רק הייתי נולד כמה עשורים (או אפילו שנים) מוקדם יותר הייתה זעומה. אולי איזו קלטת ווידאו לחה המתגלגלת בין החברים לעבודה אשר הייתה מוצאת את דרכה לתיק שלי במקרה פה ושם, אבל לא הרבה חוץ. בהתאם לכך, לא ממש הייתי יכול להתעסק עם זוטות כגון איכות הסרטים, או תתי-ז'אנר של פריקים, קאםשוטס מזויפים וכו').

המשמעות הייתה בוודאי שאני, בנגין, לא הייתי יכול לחקור את המיניות הנפלאה שלי באמצעות קפיטליזם פורנוגרפי. הייתי נאלץ להסתדר עם מה שיש, וגם זה ביום טוב. ובל נשכח שמדובר בחומר פיזי (יהיה זה מגזין, סרט 8 מ"מ או וואטאבר) ולכן תמיד היה קיים גם כל העסק המלוכלך של מחזור החיים: להשיג/לאכסן/להיפטר. בקיצור, לא אטחן לכם יותר מידי – טוב שיש פורנו באינטרנט, ושלא ייגמר לעולם.

דבר נוסף שאני אוהב זה קראפ עתידני. הקליפ הזה של ג'ורג עונה להגדרה ולכן, בהתאמה, אני אוהב אותו. ג'ורג הוא טיפוס שצריך להתרגל אליו, רק כיום, כשאני מתקרב ל-40 אני מתחיל להבין את השירים שלו. בקליפ הזה אגב יש איזה קטע עם משחת שיניים שפעם היה מגעיל אותי והיום לא עושה לי כלום. יש שם משהו עמוק, עזבו אתכם, כשתגדלו תבינו.

אה, ולא תאמינו! בפוסט הזה האשים אותי המגיב אמסטל (שלדעתי עובד בטמפו כי האימייל שלו זה camelpiss@tempo.com) שאני מפרסם יותר מידי את בירה מכבי. אז זהו, שזה ממש לא נכון, ותדע לך אמסטל שכשהבוסים שלי בגולדסטאר קראו את התגובה שלך השיט פרקטיקלי היט דה פאן!

דרך אגב, כולם חושבים שהם מכירים את ההיסטוריה של ג'ורג אבל עובדה מעניינת שמעט אנשים יודעים היא שבצעירותו, ג'ורג נהג [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]