Archive

Archive for the ‘דתיים’ Category

אחו"ל שרמוטה

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

בפריז איך שנחתתי את שמעון וז'ק פגשתי ויצאנו ת'עיניים קצת לשטוף.
חתיכות מיד תפסנו ולהן כמו כלום הכנסנו שמה יש אחול-שרמוטות, בלי סוף.
רחובות שלמים כסינו ומכות טובות עשינו הכספים מתגלגלים ממש ברחוב.
רק להזיז קצת את התחת ואת הקופות לקחת גם הנוף מאד יפה שם, אחלה נוף!

"…אלה הם שירי ארץ ישראל היפה. הפזמונים והלחנים שלצלילם גדלנו […] שנות הזהב של התרבות הישראלית." (מ. בנגין, בטאון מכבים רעות).

רציתי לצוות את השיר של גידי גוב לסצינה הזאת מתוך חוקי המשיכה על הטיול של ויקטור באירופה. כשהסרט יצא, הפרסומת הדוחה (והאקסטרא אימפוטנטית) ההיא לאיזו חברת טלפונים ממש הרסה לה (לסצינה) את הצורה עבורי, אבל שנים אחרי, כשהפרסומת כבר מזמן מאוכסנת בבטחה בפח האשפה של ההיסטוריה, יתכן שאפשר להראות את שוב פרצופה של הסצינה המדוברת בפרהסיה.

מי שלא מסכים איתי בנושא הוא האתר יוטיוב (או יותר נכון, Jewטיוב אניצודק?), שמאז שגוגל קנו אותו הוא ממש קראפ בחזקת קוסינוס. למרות שיש שם את הסצינה הזו איזה חמישים פעם, אי אפשר לעשות אמבד. למה? ככה. אני, בנגין, מקווה שישרף ביתם של האחראים על יוטיוב, ושעל מנת להציל את ילדיהם מלשונותיה החמדניות והלוהטות של הלהבה הם יצטרכו לעשות אמבד לסצינה הזו ולא יוכלו.

אוקיי, עכשיו כשאני יותר רגוע שמתי בסוף סרטון חלופי של חנון מבקר בסן-פרנסיסקו העקרון הוא אותו עקרון תכלס (וגם הביצוע לא הרבה יותר גרוע מהמקור, והרבה יותר מוצלח מאותה פרסומת ארורה). אה, נראה לי שקמתי במצב רוח קרבי, אז אל תשכחו את [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

דרכון ישראלי

לא אכפת לו לישון על הספה כשאני שם

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

גלשתי לי היום קצת באינטרנט. במיוחד בעמוד הסטטיסטיקות של האתר שלי, ביופורן ובבלוג של Orange ושל אחי רז. קיבלתי סמס מביטוח לאומי וכל האינטרקונטיננטליה הזכירה לי את השיר הזה של VodaPhone ושל הדנדי וורהאלס. לצערי מדובר בגירסה המצונזרת, אבל האיכות שלה קנתה אותי – מי שממש חייב לראות ציצי מפוקסל (וגם בולבול!) יכול לראות את הגרסה הלא מצונזרת (שגם לה אי אפשר לעשות לה אמבד מאיזו סיבה ליים שלא היה לי כוח לקרוא) כאן.

אין לי הרבה מה להגיד האמת. במקור רציתי לשים את הלהיט של להקת הקצב 'הוסף אן לאיקס' מלפני עשר שנים (שנעשה ללא שת"פ עם חברה סלולארית למיטב ידיעתי), אבל לצערי אין אותו ביוטיוב. זהו פוסט זוגי, ומכאן חייב להיות פוסט יוטיוב, ובגלל שיש לי הפרעת או.סי.די חמורה זה אני לא מסוגל לשים קליפ ממקור אחר (כי אז זה כבר לא יהיה פוסט "יוטיוב").

פתרון הלכתי נמצא לאחר שאלת רב בצורת פרסום פוסט יוטיוב רגיל והוספת הקליפ הנוסף בתור בונוס. ישתבח שמו.

בפלאג מי אין מככבות שחקניות הפורנו נדיה סטיילס האמריקאית ולילה ג'ייד (שזה כמעט ג'יידייט) הבריטית. בקרוב אולי תוכלו לקרוא עליהן קצת בבנגינפדיה. תאמינו או לא אבל פעם היו טוחנים את הקליפ הזה (את שניהם האמת, אבל אני מדבר על השני דווקא) ב-MTV ובאקו, למרות שנראה לי שבכל אחד משני הקליפים יש סיכוי מסויים להציץ בציצי. ועל זה נאמר: [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

בייבי גוט בוק

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

אוקיי, נפתח בדיסקליימר: אני, בנגין, בדרך-כלל לא איש של דאחקות בשקל. חוש ההומור שלי אנין טעם ודורש מגע הרבה יותר מעודן מזה (או לפחות שתקנו לי משקה קודם). עם זאת, הקולאז' שקלרדומה שלחה שלף אותי מהאיזון, ולכן אני מגיש לכם בשעת דחק זו דחקה בשקל. אין מה לעשות, הבטחתי לקצין המבחן שכל פוסט שני יהיה פוסט יוטיוב, אחרת זה לא ממש נחשב בלוג מוזיקה (נ.ב. – זה אמור להיות בלוג מוזיקה). כולי תקווה שלפחות לא ראיתם את זה כבר, ולמי שפשוט לא יכול בלי הנה המקור של סר מיקסאלוט.

אגב, אני מתמחה במוזיקה שחורה וצברתי ידע מאוד מקיף אודות סר מיקסאלוט לאורך השנים. האם ידעתם למשל ש-[Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]?

ספיישל: גיליון יוטיוב כפול לכבוד שנת 5770 לבריאה

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

אריאל זילבר הוא ללא ספק חתיכת טיפוס. הוא אף פעם לא נראה טוב, הוא גם לא תמיד נשמע טוב, אבל התמזל מזלו (בקטע שהיה גורם אפילו לי, בנגין, להתחיל לשקול את קיומו של אלוהים) לבצע כמות גדולה של שירי משוררים מהסוג שגורם לך להתבאס שאין באפשרותך לזקוף אותם לזכותך.

אני מבטיח לכם חגיגית שלכל מי שידלג מעל לזבלוניי שנות השמונים ומעבר להגיגים שבחזרה בתשובה, מצפה ערמה כל-כך מרשימה של שירים מדהימים, שזה כמעט גורם לי, בנגין, להזמין את אהוד אולמרט ולעשות ערב שירה בציבור עם מיטב הלהיטים.

הייתי פעם (לא מזמן אפילו) בהופעה של אריאל, והיה חצי כיף מאוד (החצי השני נפל תחת אחת הקטגוריות של האג – לא בטוח איזו). בכל אופן, אחרי שהפציץ בלהיטים איזה שעה, הוא הגיע לשיר בטי-בם (שאם שומעים בווליוום ממש ממש חזק אז הוא דווקא מאוד מאוד מהנה), ושם יש, כידוע או לא, קטע שהולך "אין שלום ואין כבר כוח". בהופעה, זילבר נתקע על הקטע הזה כמו תקליט שבור (אין שלום – אין שלום – אין שלום וכו'), ואז פתח במונולוג ארוך על אין לא יכול להיות שלום, וכל מה שנשאר זה להתאחד בינינו, היהודים, ואז האוייבים שלנו כבר ידעו לא להתעסק איתנו (אני מזכיר שהוא אומר את זה ולא אני, בנגין). ואז, כמו שהתחיל – כאדם שיצא מטראנס, הוא מחדש את השיר בצורה מדויקת כאילו מעולם לא הפסיק אותו.

ניחשתי שזהו בוודאי קטע חוזר אצלו, ואכן, מי שיש לו או לה סבלנות מוזמן לצפות בגרסה חדשה ופחות מוצלחת של העניין. יאמר לזכותו שיש לו דעות מסויימות והוא אומר אותן באופן שאינו דו פרצופי, ולא דופק חשבון לאף אחד. זה גם משהו, אפילו אם הדעות שלו מוכתבות מלמעלה. פלוס, אני אוהב זקנים שעדיין מצליחים לתת שואו (מחוץ לבית המרקחת ולקופה בסופר) – והוא נותן quite a שואו אלרייט…

השיר למעלה, 'תן לי כוח' הוא שיר לא פחות ממדהים, שימו לב שאריאל שוכח במתכוון את הבית האהוב עליי, בנגין בכל השיר:

אווווו תן לי כוח
אווווו תן לשכוח
את הסיכוי הדל במשחקי מזל
מי מתבונן מעל מי מתעניין בכלל

הוא גם דואג לצנזר קטעי גסויות בצורה אקראית פה ושם, שזה חבל, אבל ההופעה עדיין מאוד כיפית, ואם לסנופ דוגג מותר אז למה לזילבר אסור? והנה, לזכר הימים הטובים, שיר שמובטח שיעלה לכלוכית על בבת עינכם:

כשמצאתי את הסרטון הזה ביוטיוב היו לו רק 600 צפיות, כל השאר זה אני – וזה אפילו לא קצת פורנוגרפי!

אה, וכרגיל, הייתי רוצה לסיים בתרומה צנועה לקהל הקוראים מהידע האדיר שצברתי בנושא מוזיקה (במהלך השבועות שלי ככתב בוואלה) ולספר לכם [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]