Archive

Archive for the ‘גידי גוב’ Category

פוט א ניגר ביהיינד דה טריגר

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

זה לא סוד שאני, בנגין, לא אוהב פרסומות. אם נדמיין את החיים כמסע ממושך, שבמהלכו מושך אדם את כל חייו בעגלה, פרסומות הן טיפוס טפילי ששוקל טון, יושב עם כל המשפחה והחברים שלו על העגלה שלך ומפזר לאוויר עצות גרועות וכיוונים לא נכונים. בדרך כלל, הטיפוס הזה גם לא נראה ונשמע כמו דון דרייפר, אלא יותר כמו קרייריסט בן 30 פלוס, שאיבד את צלם האנוש ביחד עם שיערות הפדחת באיזור שלהי שנות העשרה שלו (הפנייה מנוסחת בלשון זכר, אך מיועדת לנשים ולגברים כאחד).

בגלל שטיפוסי הפרסום האלה יודעים שהם נוכלים עלובים וחסרי כשרון הם תמיד ינסו לעטוף את עצמם בשכבות של הטעיה: בגדים "מגניבים", בילוי עם "האנשים הנכונים" ב"מקומות הנכונים", אנשי ונשות קולנוע ומעצבים/ות צעירים שיעשו בישבילם את העבודה בתקווה כי יבוא היום בו העבד עוד ימלוך, ובמיוחד כוכבים שנפלו ויעשו הכל בשביל דולר (נו באמת אדון גידי גוב הנכבד, מה לעזאזל אתה מבין באינטרנט? ואני אומר את זה עם הרבה כבוד).

בכל אופן מה שרציתי להגיד זה שמיסטר טי טיפוס די מצחיק. הגורמט עם הלוגו של סניקרס שסידרו לו זה זנות מצחיקה שחבל"ז. [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

חטיף סניקרס

אחו"ל שרמוטה

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

בפריז איך שנחתתי את שמעון וז'ק פגשתי ויצאנו ת'עיניים קצת לשטוף.
חתיכות מיד תפסנו ולהן כמו כלום הכנסנו שמה יש אחול-שרמוטות, בלי סוף.
רחובות שלמים כסינו ומכות טובות עשינו הכספים מתגלגלים ממש ברחוב.
רק להזיז קצת את התחת ואת הקופות לקחת גם הנוף מאד יפה שם, אחלה נוף!

"…אלה הם שירי ארץ ישראל היפה. הפזמונים והלחנים שלצלילם גדלנו […] שנות הזהב של התרבות הישראלית." (מ. בנגין, בטאון מכבים רעות).

רציתי לצוות את השיר של גידי גוב לסצינה הזאת מתוך חוקי המשיכה על הטיול של ויקטור באירופה. כשהסרט יצא, הפרסומת הדוחה (והאקסטרא אימפוטנטית) ההיא לאיזו חברת טלפונים ממש הרסה לה (לסצינה) את הצורה עבורי, אבל שנים אחרי, כשהפרסומת כבר מזמן מאוכסנת בבטחה בפח האשפה של ההיסטוריה, יתכן שאפשר להראות את שוב פרצופה של הסצינה המדוברת בפרהסיה.

מי שלא מסכים איתי בנושא הוא האתר יוטיוב (או יותר נכון, Jewטיוב אניצודק?), שמאז שגוגל קנו אותו הוא ממש קראפ בחזקת קוסינוס. למרות שיש שם את הסצינה הזו איזה חמישים פעם, אי אפשר לעשות אמבד. למה? ככה. אני, בנגין, מקווה שישרף ביתם של האחראים על יוטיוב, ושעל מנת להציל את ילדיהם מלשונותיה החמדניות והלוהטות של הלהבה הם יצטרכו לעשות אמבד לסצינה הזו ולא יוכלו.

אוקיי, עכשיו כשאני יותר רגוע שמתי בסוף סרטון חלופי של חנון מבקר בסן-פרנסיסקו העקרון הוא אותו עקרון תכלס (וגם הביצוע לא הרבה יותר גרוע מהמקור, והרבה יותר מוצלח מאותה פרסומת ארורה). אה, נראה לי שקמתי במצב רוח קרבי, אז אל תשכחו את [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

דרכון ישראלי