ארכיון

Archive for the ‘גוגל’ Category

פיצ'ר ריקווסט לגוגל באזז

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

בעצם יותר כמו

בדיוק כמו לייק

עכשיו כשאני בחו"ל, התחלתי לעבוד בגוגלפלקס (סניף ניו-יורק). תכל'ס, מקרה קלאסי ממש של בריחת המוחות. אניוואיי, בין כל הנקיונות אני ממונה גם על מוצרים כמו דפדפן הפורנו וגוגל באזז. אחד הדברים הראשונים שאני מתכנן לעשות שם זה להוסיף לכפתור הלייק המסורתי גם כפתור "That's Gay". אני באמת אוהב אינטראקציה בין אנשים, וסמוך ובטוח שהכפתור החדש ישמש כר פורה לחידוד השיח הציבורי בגוגל באזז.

למי שלא מכיר, גוגל באזז זה סוג של טוויטר שבו מפרסמים מחדש את הציוצים שמגיעים אוטומאטית מפורסקוור, זה עוזר מאוד להשיג את אפקט הטריפל-ספאם המפורסם. תסתכלו שמאלה, תסתכלו ימינה: אני מדבר עלייכם, אין כאן אף אחד אחר!
That's Gay

אחו"ל שרמוטה

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

בפריז איך שנחתתי את שמעון וז'ק פגשתי ויצאנו ת'עיניים קצת לשטוף.
חתיכות מיד תפסנו ולהן כמו כלום הכנסנו שמה יש אחול-שרמוטות, בלי סוף.
רחובות שלמים כסינו ומכות טובות עשינו הכספים מתגלגלים ממש ברחוב.
רק להזיז קצת את התחת ואת הקופות לקחת גם הנוף מאד יפה שם, אחלה נוף!

"…אלה הם שירי ארץ ישראל היפה. הפזמונים והלחנים שלצלילם גדלנו […] שנות הזהב של התרבות הישראלית." (מ. בנגין, בטאון מכבים רעות).

רציתי לצוות את השיר של גידי גוב לסצינה הזאת מתוך חוקי המשיכה על הטיול של ויקטור באירופה. כשהסרט יצא, הפרסומת הדוחה (והאקסטרא אימפוטנטית) ההיא לאיזו חברת טלפונים ממש הרסה לה (לסצינה) את הצורה עבורי, אבל שנים אחרי, כשהפרסומת כבר מזמן מאוכסנת בבטחה בפח האשפה של ההיסטוריה, יתכן שאפשר להראות את שוב פרצופה של הסצינה המדוברת בפרהסיה.

מי שלא מסכים איתי בנושא הוא האתר יוטיוב (או יותר נכון, Jewטיוב אניצודק?), שמאז שגוגל קנו אותו הוא ממש קראפ בחזקת קוסינוס. למרות שיש שם את הסצינה הזו איזה חמישים פעם, אי אפשר לעשות אמבד. למה? ככה. אני, בנגין, מקווה שישרף ביתם של האחראים על יוטיוב, ושעל מנת להציל את ילדיהם מלשונותיה החמדניות והלוהטות של הלהבה הם יצטרכו לעשות אמבד לסצינה הזו ולא יוכלו.

אוקיי, עכשיו כשאני יותר רגוע שמתי בסוף סרטון חלופי של חנון מבקר בסן-פרנסיסקו העקרון הוא אותו עקרון תכלס (וגם הביצוע לא הרבה יותר גרוע מהמקור, והרבה יותר מוצלח מאותה פרסומת ארורה). אה, נראה לי שקמתי במצב רוח קרבי, אז אל תשכחו את [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here].

דרכון ישראלי

החטא השלישי – אגדה לפסח

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

איזה חג מפגר!

פסח 2010

בתור ישראלי גאה (אפילו הייתי בבר-נוער) אחד הדברים שאני, בנגין, הכי אוהב זה להתעצבן בצורה לא פרופורציונאלית על כל מיני דברים. ברם, אתם מכירים את זה שאתם שולחים אימייל או סמס ורוצים להגיד משהו בטון מסויים ואז מבינים (אחרי ששלחתם) שאם קוראים את זה בטון אחר זה מוציא אתכם ליים? פשוט קשה להעביר רגשות בכתב, וזה נכון גם לגבי האינטרנט.

טוב, מכירים את הדברים הקטנים האלה שממש מעצבנים את כולם אבל אף אחד חוץ מסיינפלד לא שם לב אליהם? באינטרנט יש לנו שם לתופעות האלה – זעם (או פפפפפפפפפפפפפפפפפפאאאאאאאאאאאאאאא…). ברבות השנים הצטברו במזבלה של הרשת לא מעט קומיקסים מוצלחים (שלא כולם נוגעים לשירותים מיינד יו, אבל חלקם נוגעים לצירוף של פורנו ו- Fאפ). אז גם אם אתם לא עומדים לקבל מיליון דולר לפרק בזמן הקרוב, קיים עבורכם טופס תלונה אינטרנטי אוניברסאלי שאתם יכולים למלא.

בכל אופן האגדה שרציתי לספר הולכת ככה: היו היה פעם, לפני שנים רבות נסיך יפה תואר. הנסיך היה עשיר ואמיץ אך היתה לו בעיה שחפץ לחלוק עם שאר הממלכה. מכיוון שמדובר בבעיה שנוגעת לשירותים אני אחסוך מכם את התאור (במילא הרגשות שלי לא יועברו כראוי בכתב) ורק אומר שאחד מנתיני הממלכה מצא פתרון חלקי לבעיה, בעוד ששאר האנשים הטובים קיבלו השראה מהנסיך האצילי והחלו להשתמש בפורמט שלו כדי לתאר מה מטריד אותם בחיים. כך נולד הקומיקס רייג'. מיליון שנה אחר-כך (אבל לפני מיליון שנה) עשו כל מיני אדפטציות כגון "הכל דווקא יצא טוב מהמצופה" וכו'. ליים.

אני שונא כשזה קורה

אדפטציה: הסימס

נ.ב.
אם אתם מכינים קומיקס רייג' מקורי משלכם, אני אשמח לפרסם אותו כאן אצלי בבלוג של בנגין(tm)!

ג'יזס, אני קורא עכשיו את הפוסט הזה, ולא משנה באיזה טון אני פשוט לא מבין מה רציתי להגיד כאן. טוב, לפחות אפשר להנות מהתמונות:

להמשך קריאה…

חוקי האינטרנט: חוק 34

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

חוק 34

תמונות מהאלבום המשפחתי

מכירים את סעיף 34 לחוק העונשין? אז זהו, שלא עליו אני מדבר. חוק 34 הוא אחד מ-'חוקי האינטרנט' – אסופה של חוקים מקושקשים (למעט "אין בנות באינטרנט" הכל-כך נכון), שאומצה בעיקרה מספר החוקים המנדטורי. חוק 34 הוא החוק היחיד שהפך לקונצנזוס בקרב החנניאדה, ולשון החוק קובעת כדלקמן: "יש פורנו של זה. אין יוצא מהכלל".

עורכי הדין שקדו רבות על הגדרה יותר נגישה של החוק, ופירשו: "אם זה קיים, אז יש פורנו של זה". המחמירים גורסים שאפילו "אם אפשר לדמיין את זה, אז יש פורנו של זה" (אני מקווה שהלינק הזה לא יגרום לכם לחשוב עלי דברים רעים, אני לא קורא את המאמרים, אני שם רק בשביל התמונות, באמת!).

אני, בנגין סבור שכל עוד לא ניתן לשמור זכרונות ומחשבות אנושיים על מדיה הניתנת לשעתוק ולהפצה, לא ניתן לכלול את הדמיון כיצירה פורנוגרפית בת קיימא. בהתאם לכך, לעניות דעתי יש לדבוק בתקן המחמיר פחות, הווה אומר רק אם משהו קיים בפועל, בהכרח יש פורנו שלו, וזאת ללא יוצאים מן הכלל.

על מנת לתמוך בחוק 34, נוסח חוק 35 הגורס כי אם לא נמצא פורנו מסוג מסוים ברגע נתון, הוא יימצא בהכרח בהמשך. חוק 35 נועד למנוע מצבים שבהם יאלצו פלוני או אלמונית לבזבז את זמנם היקר בניסיון להוכיח את חוק 34.

כיום, בעידן האינסטנט-נט, קיימות ברשת מספר תבניות מוכנות של בולבול ופה פתוח על רקע שקוף אשר עשויות לסייע ביישום מהיר של חוק 34. אם אתם רוצים אפילו אני, בנגין, כבר דיברתי פה כבר פעם על המרת צילומים רגילים לפורנו והמרה הפוכה של פורנו לצילומים רגילים.

חשוב לדעת: פוסט זה נכתב באמצעות iPad.

בנגין מוסיף: 🙄 בונא יצא פוסט ממש גרוע, אני מדרג אותו כבר עכשיו בכוכבית עלובה אחת בלבד!
FAT fuck Google

שיר העשור של גוגל כרום

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

אני את דעתי בנוגע לסיכומי עשור כבר אמרתי (בקצרה, למי שאין כוח להקליק: טייגר וודס נבחר לספורטאי העשור – וזה כבר נראה לי סלף אקספלנטורי). בכל אופן הנה שיר העשור שלי, בנגין: גיי באאאר גייי באאאר גייייבאאאאאאררר!

להלן הנימוקים להחלטת מועצת הבלוג: לפני שהיה ריף-ראף אני זוכר שהייתי שוכב שיכור במנהרה שהיתה מחברת בין המנזר לפרילנד (החדש) ומקשיב (בדמיון, כי לא היה אז כל-כך מקובל אייפון) לשירים של אלקטריק סיקס. בשנים ההם למדתי הכל אודות סוגי הנעליים והגרביים שבאופנה, ואפילו הקמתי בלוג עדין ורגיש שמציג צילומים יפים של (האחיות הגדולות של) בנות העיר שעובדות באמריקן אפרל ומדגמנות נעליים, גרביים וירכיים חטובים בנופים מנוכרים ברחבי העיר. thedrunkentheshoe.co.il קראו לזה אז.

בכל אופן, תקופה יפה, שיר יפה, למה בכלל, צריך לנמק, אף אחד, כבר לא מנמק, שום דבר, היום, במילא.

Google Porn

האם הבחנתם שמאז שגוגל קנו את יוטיוב במלא כסף הם הספיקו להכניס פרסומות מעצבנות לתוך חלק מהסרטונים (שהאפשרות היחידה שמישהו אי-פעם יקליק עליהן זה אם הוא מפספס את ה-x שאמור להעיף אותם דה פאק אוואי מתוך הסרט שאני מנסה לראות!) הם גם הפכו את יוטיוב ללוח מודעות פרטי למוצרים המעפנים שלהם.

גט אובר איט גוגול! לא עשיתם שום דבר מעניין מאז ג'ימייל – אתם לא מחדשים כלום, אף אחד לא אוהב אתכם, יור סטופיד, {!heheh heheh – shut up Butt-Head}

בכל אופן, אני דווקא משתמש ותיק של אחד מהמוצרים היותר מיותרים שלהם: הדפדפן גוגל כרום. אני משתמש בו בתור דפדפן דדיקייטד לפורנו – כלומר אני לא משתמש בגוגל כרום לאתרים רגילים אלא רק לאתרי פורנו.

הסיבות לכך מגוונות, בתור התחלה אם משהו משתבש זה לא יכול להפריע לי בשום מקום חוץ מבעולם הפורנו (ששם הדבר היחיד שיכול להשתבש באמת זה אם כולם יעברו לסרטונים בסרימינג). גוגל כרום גם מסדר יפה את ההורדות כך שאין בעיה להוריד קבצי סרטים עם אותו השם (לרובם קוראים בשמות מלאי השראה כמו "1" ולפעמים גם "01" – וזה לא כיף שהם דורסים אחד את השני).

חוץ מזה, גוגל כרום היה הראשון להציע מצב גלישה חשאי שבו בכלל לא נשמרת ההיסטוריה (כן, אני לא רק פורנורואיד אני גם פרנואיד – נעים מאוד!), ובמקרי חירום – כאשר הבוס פתאום נכנס לשאול מה נשמע – מספיק לסגור את החלון הראשי והוא מחסל גם את כל חלונות המשנה וההורדות. אם אתם מחפשים דפדפן ייעודי לפורנו – גוגל כרום הוא בהחלט הבחירה בשבילכם!


עוד שירים אהובים מהעשור האחרון:

להמשך קריאה…

ווייט טראש

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

לפחות הבירה קרה

ווייט טראש בפעולה

אחת לאיזה זמן מוגבל אני מתקתק לתוך SXX.COM (שזה סוג של מנוע חיפוש לסרטי פורנו) את צמד המילים "White Trash" (קודם בתור מילה אחת האמת, ורק אז, אחרי שזה לא מוצא כלום, בצמד). התוצאות בדרך כלל די מאכזבות, אך בעיני רוחי אני כבר מדמיין גדולות ונצורות. ולא בכדי.

אין מה לעשות, ואני אומר זאת שלא בלי צער מסוים, אבל אם למדתי משהו משנים (על גבי שנים) של צפייה בפורנו זה שטריילר טראש עושים סקס יותר טוב מכל אחד אחר. אני לא אכנס כאן יותר מדי לפרטים, כי אחרי הכל מדובר בבלוג לכל המשפחה, אבל בואו נגיד את זה ככה: פשוט תאמינו לי כאן (ואני מזמין את כל מי שיש לו/לה השגות לדיון אמיץ בתגובות).

בנוסף לאהבה שלי לרובים ולפורנו, אני, בנגין, חולק עם חבריי הזבלים הלבנים גם תחומי עניין אחרים כגון האהבה לדברים שנופלים ממשאיות. למצוא משהו ברחוב זה תמיד סבבה, אבל אספקה לכל החיים של בקבוקי בירה מכבי במצב לא רע למשל, זה כבר לפגוע בג'אקפוט! כרגיל, יש אפילו אתר שלם שמוקדש לנושא.

הסיבה שאני מזכיר פתאום משאיות (ובפרט דברים שנשפכים מהן) היא הצילום הזה של מ-2008 (שנראה כאילו הוא משנות השבעים) של מיכלית עמוסה בדובשה (דובשה, איזה יופי של שם! אבל כמו כל דבר אחר, יותר מידי עשוי להזיק לבריאות) אשר נפלה על צידה:

20 מטר של הוט צ'וקלאט כמו שאומרים

Once you go black, you can't go back

מלמעלה המשאית נראית כמו חרק שנמעך, וזה מיד הזכיר לי את החרק חסר המזל שעצר לרגע לנוח על צילום שנסרק למפות של גוגל והונצח, גדול מהחיים, בתוך שדה אי שם בגרמניה:

via Google Maps

בתקווה שלא צריך יותר מידי דמיון מודרך

אני בוחר לסיים את הפוסט בציטוט מתוך שיר של ג'וניור סיניור (ידעתם שהם נפרדו?) בשם 'ווייט טראש':
"אפילו אם יהיה לי כסף אני עדיין אהיה ווייט טראש, יההה!!"