Archive

Archive for the ‘ביקורת’ Category

פורנו לאייפון

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

או שמא פשוט שמח אתה לראותי

האם זהו שפיך שעיניי רואות על מסך המולטיטאץ' שלך?

כבר אמרתי פה לפחות כמה פעמים שאני לא אוהב פורנו רך. זה מיועד לקטנטנים, לאנשים ברמה נמוכה ולמשרדי פרסום. בחנות האפליקציות של אפל קיימת אפליקציה של פלייבוי, שהוא ככל הנראה יצרן הפורנו הרך והסינטטי הגדול בעולם (חוץ מאמא שלך, כמובן).

ממש לא מזמן פנה אפלפאג כלשהו אישית לסטיב ג'ובס (שהוא סוג של בוס באפל) והציג בפניו את דאגתו בנוגע למדיניות הסינון/צנזורה הטוטאליטרית שמפעילה אפל באמצעות חנות האפליקציות שלה. לסטיב היתה תשובה לא רעה, ובנגין ידידכם טרח ותרגם את ההתכתבות.

אפל בעיניי הם קצת כמו דמות בספר של ברט איסטון אליס, יפים מבחוץ (נניח) ומכוערים, מעוותים, ואובססיביים על שליטה ומרות מבפנים. זה מה שקורה כשנותנים לחברות שאמות המוסר היחידות אשר עומדות לנגד עיניהן הן רווחים והון, לקבוע מדיניות בנושאים כמו חופש הביטוי או מסחר הוגן. טיפוסים בעלי מיניות מבולבלת כמו סטיב ג'ובס, אשר מסיבות מובנות פשוט מפחדים לראות בולבול, ממנים עצמם לשומרי המוסר של קהל לקוחותיהם.

מצחיק שכאשר מעורבים כסף ותאגידים גדולים (פלייבוי) אז כל ה"עקרונות" הצדקניים מתבטלים. די ברור שפלייבוי קונים מאפל את הבלעדיות המונופולית על האלק-פורנו בחנות האפליקציות ואפל אוכפים אותה באיצטלה רפובליקנית של הגנה על נפשותיהם העדינות של הילדים. רוצים להגן על הילדים? אולי תתחילו בלא לדחוף להם מכשירים סלולאריים שפולטים קרינה מסרטנת?

מכתב לסטיב ג'ובס:
מאת בחור בשם מטיו או מארק (היז א מאק).

סטיב,

עברתי להשתמש במוצרי אפל עם פרסום ההודעה על הדור השלישי של האייפון. (החברים שלי ניסו לשכנע אותי במשך שנים). מאז רכשתי 4 אייפונים, 2 מחשבים, מספר נתבים, ועוד כמה מוצרים כלליים. למרבה הצער, מתחילה להתעורר אצלי בעייה פילוסופית עם החברה שלך. נראה שיותר ויותר, אפל קובעת עבור לקוחותיה איזה תכנים הם יוכלו לקבל ואיזה לא. למשל, החסימה של האפליקציה הקומית מאת מארק פיורה (מחמת היותה סאטירה פוליטית) או חסימה של תכנים שאפל רואה כפורנוגרפיה.

אני בעד להרחיק פורנו מילדים. לעזאזל, אני אפילו בעד שאני לא אצטרך לצפות בזה אם אני לא רוצה. אבל למטרה זו נועדה בקרת ההורים. שימו אפליקציות כאלה בקטגוריות ואפשרו להורים לחסום אותן במידה ויחפצו לעשות זאת.

תפקידה של אפל הוא לא לשמש כמשטרת המוסר – תפקידה לתכנן ולייצר גאדג'טים מגניבים שעושים מה שהלקוחות רוצים שהם יעשו.

תודה על ההקשבה,
-מטיו

והנה התשובה של סטיב:
היו שם כמה שגיאות כתיב במקור, אך הן אבדו בתרגום.

האפליקציה של פיורה תהיה זמינה בחנות שלנו בקרוב. זו הייתה טעות. עם זאת, אנו כן מאמינים שיש לנו אחריות מוסרית לוודא שהפורנוגרפיה נשארת מחוץ לאייפון. חברה' שרוצים פורנו צריכים לקנות טלפון מסוג אנדרואיד.

תודה על העצה ג'יווס, אבל אני, בנגין, אסתפק בינתיים במוטורולה דיינהטק ובהררי הפורנו שלי.

בעדר של כבשים, בועל הצאן הוא מלך.

פוטנציאל מבוזבז

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

זה כמו משפחת סימפסון - רק לא מצחיק

היוצר והמוצר

אתם מכירים את הטיפוסים האלה שאין להם ממש כישורים כלשהם, והם לא ממש למדו באוניברסיטה או אפילו היו טובים במיוחד בתיכון, אבל בכל זאת הם אוהבים ללבוש בגדים כאילו מגניבים ולהיות כאילו חברים של אלון כאילו קסטיאל?

אקיצר, הרבה מהם מצליחים למצוא לעצמם נישות באינטרנט – והאינטרנט זה מקום קלאסי שבו אנחנו דווקא DO איט וור ווי שיט. בגלל זה אחת לפרק זמן די קצר אני, בנגין, נתקל בסירטונים כאילו מצחיקים בסגנון כאילו ויראלי שנעשו ע"י אנשים לא מצחיקים (שהם אולי ואולי לא ויראלים) בלי כאילו הפעם.

PG PORN זה דוגמא קלאסית, אני אפילו לא אשים כאן לינק, פשוט תחפשו את זה ביוטיוב (או שעדיף שלא). מדובר בסדרה של סרטונים שמוגדרים כ"פורנו לאנשים שאוהבים הכול בסרטי פורנו חוץ מהסקס". את הסדרה יצר ג'יימס גאן (לפי ויקיפדיה: "תסריטאי, בימאי, מפיק, סופר, שחקן, מוזיקאי, אמריקאי" -לפי הסדר הזה). דרך אגב, כדי להוסיף חטא על פשע צריך לפתוח יוזר ביוטיוב כדי לראות ת'סרטונים האלו!

בכל אופן, חוץ מזה שהם מצחיקים בערך כמו ארץ נהדרת (חוץ מ- Peanus שבורח מעולם הקלישאות ובאמצעות רכיבה על אחת הבדיחות הכי ותיקות שיש מייצר חווית צפייה דווקא מהנה), הם מייצגים בעיניי את כל הדעות הקדומות בקשר לפורנו: למשל שיש שם עלילות מפגרות שאמורות לתרץ סקס. הלו! אנחנו בשנת 2010 לא בשנת 71! המקסימום עלילה שיש לסרט פורנו מודרני היא השם של האתר שבו הוא מופיע (Blacks on Blondes זה דיי סלף אקספלנטורי למשל, איזה עוד עלילה צריך?).

בכל פרק מתארחת שחקנית פורנו אחרת (למשל בסרטון של ינואר – Roadside Ass-istance, זו הייתה סשה גריי), ומדגימה לנו כישורי משחק שלא היו מביישים את נינט בסרט 'קירות'. מה שצרם לי שם זה איך שגאן מבזבז את הזמן של גריי (אני מבטיח לכם שזה צולם באיזה 500 טייקים) שאובייסלי יש לה דברים יותר טובים לעשות.

נקודת אור בודדת היא אפקט הטיזינג המוגבר שקיים בסרטים מחמת האווירה הפורנוגרפית הכללית (עולם משוגע! כולם חושבים רק על סקס! סקס!) מחד והעובדה שהצופה יודע/ת שלא יקרה כלום (והוא או היא צפויים להישאר עם תאוותם בידם) מאידך.

בכל אופן, מצטער שבזבזתי לכם את 5 הדקות האחרונות עם הפוסט הזה, אבל זו גם אשמתכם – אף אחד לא ביקש מכם לקרוא את כל זה (I did? Several times? Okay then). תכלס יכול להיות שאני סתם מקנא, אבל בלי קשר אני עדיין עומד על דעתי שהסרטונים האלה הם די קראפ. בנגין!! 3>

אה, ודרך אגב, אם כבר מדברים על סשה גריי (זו לא דחקת ויקיפדיה הפעם):
להמשך קריאה…

סיכום העשור של בנגין

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

קשה יש רק בלחם

הבלוג הגרוע של העשור 2000-2010

איך עבר השבוע? אצלי הכל טוב, לא יכול להיות יותר טוב האמת. אקיצר, השבוע הבלוג שלי קיבל הרבה תשומת לב תקשורתית. הפניה קטנה ב-Time Out הרבה אזכורים בטוויטר ובפייסבוק ואפילו אייטמים אצל כמה מהבלוגרים הבולטים. אפשר לומר שאני עונד את סמלי הסטאטוס האלה של ההצלחה האינטרנטית בגאווה של מנהיג טוטליטארי שהעניק לעצמו שלל של מדליות ודרגות.

באחד הבלוגים (בתגובות), אפילו נזרקה לאוויר האפשרות שאזכה בתואר המבוקש "הבלוג הגרוע של העשור". תודה יואב! אני מיד ממליץ עליך לוויקיפדיה (תחת הערך: פלייר הייטר).

למרות שהכבוד כולו שלי (יש הרבה גרועים שם בחוץ), זה בדיוק הדבר שאני שונא בסיכומי עשור (תגידו אני היחיד שממש לא סובל את החרא הזה, או שפשוט לאף אחד לא נעים להרים את הכפפה?): תמיד עושים אותם מוקדם מידי ומשבצים כל מיני שטויות חדשות שבמרחק של כמה שנים (ולפעמים אפילו כמה ימים) לאף אחד לא יהיה אכפת מהם. האם הבלוג שלי, שעוד לא בן חודש אפילו, באמת יותר גרוע מכל הבלוגים שהיו קיימים בעשור? אני קצת מרגיש כאילו שאני גוזל את התואר מאנשים שעבדו הרבה יותר קשה ממני (טוב, אבל היתה לי פרוטקציה). כלומר, אם אני מהנדס עכשיו איזה שיר קאצ'י ומשמיעים אותו הרבה בגלגל"צ, ובמקרה שחררתי אותו (נו פאן אינטנדד) לקראת סוף העשור אז יש לי סיכוי לא רע לקבל מקום שלישי ככה בסיכום העשור, למרות שבעוד 5 דקות אף אחד בכלל לא יזכור את השיר העלוב והמופק שלי.

אפשר לטעון כמובן שהסיבה שדברים חדשים משתחלים תמיד לסיכומי הוואטאבר למינם היא שהם מבוססים על כל מה שנעשה לפניהם, ובהתאם לכך משופרים יותר. אפשר לטעון את זה, אבל זה יהיה קשקוש. לדעתי צריך לסכם עשור רק לאחר שעבר לפחות עשור נוסף, מעין תקופת המתנה כזו, כמו עם רובים. עכשיו למשל, אפשר להתחיל לסכם את הניינטיס. הבעיה היא שמי שכותבים את הסיכומים הללו (בדרך כלל עיתונאים זבי חוטם עם המתמכרות לוויקיפדיה) היו בבית הספר היסודי בניינטיס, כך שעדיף שהם בכלל לא יתעסקו עם זה…

אה, ואל תשכחו לשלוח הרבה סמסים לבלוג שלי כדי שאני אזכה בתואר הנכסף!

ואם בכלכליסט עסקינן…

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

אחד הביצועים המכוערים ביותר בתלת-מימד שראיתי בחיים, אבל בלי ספק קליפ עם מסר דידקטי ובנאלי כמו שאני אוהב (שיט, עכשיו בקריאה שניה אני רואה שעם קצת מאמץ אפשר לקרוא כאן בין השורות שאני אוהב דיק ואנאלי, וכבר השתמשתי ב-no homo בחוסר אחריות בפוסט הקודם! בהחלט שח-מט).

חבל שיש לו כל כך מעט צפיות (בערך 70% מהצפיות זה אני על הריפרש)…

למי שלא הבין אגב, הקטע הצמחוני הוא סתם צ'ופר – הפרה בקליפ זה כאילו אנחנו – אלה שקוראים (וכותבים) בבלוגים מפגרים באינטרנט בזמן שבכל הבית שלהם המונים מתקתקים והחשבונות דופקים. "מצחצחים את הברונזה על הטיטניק", כמו שאומרים (בפייטקלאב).

בכל אופן, בתור דמות חינוכית, אני מרגיש צורך, לא – חובה* אפילו – להציג אותו כאן. מפנה את הבמה לאם-איי-רוווווווווווווונגגג (תלחצו play עכשיו):

*- תכלס' אני באמת חייב כי בחוזה שלי כתוב שכל פוסט זוגי חייב להיות סרטון מיוטיוב.

דרך אגב, להלן פריט טריוויה מעניין אודות אטיאן דה קרידי שבוודאי לא ידעתם:
להמשך קריאה…

באמת אל תתעסקו עם הזוהן

שים לי בפייסבוק שלח לי לטוויטר

חוץ מפרילנסר בפריקפאקרס, הדבר שהכי הייתי רוצה לעשות כשאהיה גדול זה לערוך סרטים (פיינאל קאט).

קחו למשל את הסרט "הזוהן": כשהאורות בתיאטרון כבים, מערכת הדולבי דיגיטל מתחילה להשמיע קולות של אזעקת אמת בחסות הדג נחש והמצלמה מתמקדת על קו החוף של תל-אביב – אתה בהחלט מתחיל להריח את האוסקר.

מהרגע שהזוהן מגיע לניו יורק, הסרט הופך ל-"סיוט אחד ארוך ומשמים […] סרט מוקצה מחמת המיאוס שהשתיקה יפה לו" (ביטאון מודיעין-מכבים-רעות).

לדעתי כל מה שחסר שם זה קצת עריכה, עריכה, עריכה. אני למשל, בנגין, הייתי מחסל את כל השעתיים ועשרים האחרונות של הסרט ונשאר עם ספיישל טלוויזיה/יוטיוב קצרצר ומדהים באורך 13 דקות (שהיה מורכב משתים שלוש הסצינות הראשונות כמעט ללא שינוי). אני מתערב איתכם שעד היום עוד הייתם מקבלים לינק לסרטון הזה ביוטיוב אחת לכמה ימים (שלא לדבר על זה שהוא כבר היה סוגר על איזה 150 מיליון צפיות עד עכשיו).

באופן דומה, גם הסרט "סין סיטי" של פראנק מילר יכל להיות הרבה יותר טוב אם פשוט היו מוחקים משם את כל הסצינה הארוכה והמיותרת של קוונטין ליימנטינו. בקיצור, Less is more כמו שכולם כבר יודעים.

טוב, באק טו ריאליטי, אין מה לבכות על חלב שנשפך – ואפרופו יוטיוב, הנה סרטון קטן שמצאתי של זוהן דביר מבצע את "דרך הכורכר":

אה, וכמעט שכחתי!:
[Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]