דחוף אותי, ואז פשוט תיגע בי

ולמי שממש חייב ולא יכול בלי, הנה המקור.

דרך אגב, עכשיו כשהבלוק, הברזילי, הפרוזדור והריף-ראף נסגרו, מומחים למוזיקה ולתרבות רשת עכשוית, כמוני, בנגין, מתקשים קצת למצוא פורקן לעובדות הטריוויה ולתובנות הרבות שליקטו במהלך השנים. למשל, ידעתם שהשיר סאטיספאקשן הוא למעשה מטאפורה לירית מורכבת, בכיכובן של דמויות מוכרות מסצינת האמנות העכשוית של פאלומבה לצד [Insert קראפ מוויקיפדיה וגוגל שמראה כמה אני מבין במוזיקה here]?

חזרתי.
אבל אני עדיין לא בטוח מה עושים עכשיו. טהאנג גוד איטס פראיידיי!

4צ'אן: שפריץ של זרע טרי על דגל ישראל

זה לא מה שאתם חושבים

טוב, כאן ב-nlimalasot אנחנו, בנגינים, עוסקים בדרך כלל בהנאות הקטנות של החיים: פורנו, כושים, kfc וכו'. אז תרשו לי בבקשה לגלוש ליום אחד גם אל מחוזות האקטואליה הנושכת (כריות).

אני זוכר שב-11 בספטמבר 2001 ישבתי לי בבית וזיפזפתי בין המחזה הטלוויזיוני המרהיב ביותר אי פעם בעוד הוא נפרש לנגד עיניי בשידור חי ובין התוכנית 'לנג'רי' בערוץ האופנה. אני זוכר שהרגעים המותחים ביותר לא היו אלה בהם פגע עוד מטוס במגדל, או כאשר התפזר ענן האבק וחשף שהמקום שבו היו עד לאותו הבוקר משרדים עם פקס, מכונת צילום וקולר הוא עכשיו סתם נקודה באוויר, אלא דווקא הרגעים בהם בהיתי בשורות של דוגמניות שופעות חזה צועדות על המסלול הממוזג לצלילי מוזיקת בית קפה.

מה אני אגיד לכם, קשה לי קצת עם האסקפיזם הזה, עם הדהירה העיוורת של העדר הארץ ישראלי המצוי בדרכו לגן העדן של תרבות הליסינג-סלולר-שופינג-סלבס-מילואים-פייסבוק. כל הקיום האנושי (ואני, בנגין, מסתכן כאן בלהישמע כמו זונת תשומת לב בת 15) הוא קיום נצלני במהותו. זה מתחיל בלקחת חיה ולהרוג אותה כדי למכור, לבשל ולאכול את הבשר שלה, עובר דרך ניצול עובדים זרים ועושק עמים אחרים ונגמר בדברים כמו השואה (בינתיים). כולנו יכולים להציץ בסרטים של סשה גריי עד מחר (גם זה נצלני לאללה ת'כלס), אבל זה לא ממש מקדם את העניינים בחזית השיטסטורם שהולכת כאן.

החלפתי ערוץ לראות מה קורה עם הביטארדס בעולם, ומצאתי דיון די מעניין שפתח אדם בטענה (המגובה בראיות נסיבתיות) שבכל יום הוא משחית את זרעו לריק ו/או מטיל את גלליו על ציור של דגל ישראל בצבעי פנדה (ראו תמונה). כנהוג בכל דיון רציני הוא גם צירף את התאריך, כדי שלא נאמר לו GTFO (למרות שהוא לא מראה ציצים), וביקש לשאול:

Israelfags, how it feels i shit and cum every fucking day on your fucking kikeflag?

דיברתי פה כבר על הסצינה של להביא ביד על הדפסות של תמונות של בחורות מפייסבוק וממייספייס (אני עוד אחזור לזה בע-נ-ק בהזדמנות, אני מבטיח), אבל דגל ישראל זה כבר פטיש לא ממש שיגרתי הא? בכל אופן, בגלל שדיונים ב4צ'אן שורדים רק זמן קצר, ובגלל שמתו היום הרבה אנשים בלי סיבה בגלל טמטום, החלטתי לשתף אתכם בתמונה שמוכיחה שוב שחוק 34 הוא הדבר היחיד פה שעוד אפשר לסמוך עליו.

(התגובות ב 4צ'אן אגב התחלקו בערך חצי חצי בין שונאי יהודים שפרסמו תמונות של תנורים שמבקשים שתכניסו לתוכם יהודים לשונאי ערבים שפרסמו תמונות של נשק אמריקאי שכביכול מוכן ומזומן לחסל אותם)

סקרנים לדעת מה קורה בסוף?

החטא השלישי – אגדה לפסח

פסח 2010

בתור ישראלי גאה (אפילו הייתי בבר-נוער) אחד הדברים שאני, בנגין, הכי אוהב זה להתעצבן בצורה לא פרופורציונאלית על כל מיני דברים. ברם, אתם מכירים את זה שאתם שולחים אימייל או סמס ורוצים להגיד משהו בטון מסויים ואז מבינים (אחרי ששלחתם) שאם קוראים את זה בטון אחר זה מוציא אתכם ליים? פשוט קשה להעביר רגשות בכתב, וזה נכון גם לגבי האינטרנט.

טוב, מכירים את הדברים הקטנים האלה שממש מעצבנים את כולם אבל אף אחד חוץ מסיינפלד לא שם לב אליהם? באינטרנט יש לנו שם לתופעות האלה – זעם (או פפפפפפפפפפפפפפפפפפאאאאאאאאאאאאאאא…). ברבות השנים הצטברו במזבלה של הרשת לא מעט קומיקסים מוצלחים (שלא כולם נוגעים לשירותים מיינד יו, אבל חלקם נוגעים לצירוף של פורנו ו- Fאפ). אז גם אם אתם לא עומדים לקבל מיליון דולר לפרק בזמן הקרוב, קיים עבורכם טופס תלונה אינטרנטי אוניברסאלי שאתם יכולים למלא.

בכל אופן האגדה שרציתי לספר הולכת ככה: היו היה פעם, לפני שנים רבות נסיך יפה תואר. הנסיך היה עשיר ואמיץ אך היתה לו בעיה שחפץ לחלוק עם שאר הממלכה. מכיוון שמדובר בבעיה שנוגעת לשירותים אני אחסוך מכם את התאור (במילא הרגשות שלי לא יועברו כראוי בכתב) ורק אומר שאחד מנתיני הממלכה מצא פתרון חלקי לבעיה, בעוד ששאר האנשים הטובים קיבלו השראה מהנסיך האצילי והחלו להשתמש בפורמט שלו כדי לתאר מה מטריד אותם בחיים. כך נולד הקומיקס רייג'. מיליון שנה אחר-כך (אבל לפני מיליון שנה) עשו כל מיני אדפטציות כגון "הכל דווקא יצא טוב מהמצופה" וכו'. ליים.

אדפטציה: הסימס

נ.ב.
אם אתם מכינים קומיקס רייג' מקורי משלכם, אני אשמח לפרסם אותו כאן אצלי בבלוג של בנגין(tm)!

ג'יזס, אני קורא עכשיו את הפוסט הזה, ולא משנה באיזה טון אני פשוט לא מבין מה רציתי להגיד כאן. טוב, לפחות אפשר להנות מהתמונות:

Gayמֶר: אסטרוטיט

ציצים לא גדלים על העצים

היום כשהפורנו במחשב הוא במרחק של קליק אחד, דברים כמו משחקים למבוגרים ב-4 צבעים (כולל השחור) נראים די מפגרים. אך למי שבתסכולו יצא בעבר להקיש צירופים כמו:

C:\>show me some fucking pictures of naked Alicia Silverstone pleeeeeeeaaaasssssseeee!!!!!1
Bad command or file name
C:\>_

משחקים שמראים ציצי עיגול מפוקסל שמזכיר ציצי היו בהחלט משב של רוח בריזה מרעננת (למרות שבבירור לא מדובר היה בFאפ מאטרייאל).

העלילה של אסטרוטיט – משחק למבוגרים משנת 1987 מאת Rudeware (שהסמליל שלהם מזכיר את הלוגו של מוזס באופן מחשיד למדי), אשר מתרחשת זמן קצר בעתיד בעתיד (שזה היום כבר בעבר לא? תכלס) היא טריוויאלית כמעט: שתן של אוגרים חודר בזדון למי השתייה וגורם למין האנושי לפתח כוחות טלפתיים. התוצאה היא התקפה בלתי פוסקת של אלמנטים מתוך תשוקות האדם הנסתרות (ציצים) ודברים אחרים שקראמפ דה סטייל (ספרי תנ"ך, נגיפי איידס, גלולות נגד הריון וכו' וזהו בעצם).

אתם משחקים בולבול שמשפריץ את מה שהוא משפריץ ובאמצעותו מיירט את הצרות שנופלות מהשמיים. במקרי חירום ניתן ללבוש קונדום המספק הגנה מפני פגיעות. למשחק יש חמישה שלבים (כולם אותו הדבר בדיוק רק שהרקע משתנה – בכל פעם לנוף לא פורנוגרפי אחר), ובגלל שמדובר במשחק ישן אין ממש מטרה או משהו כזה, וכל העניין יכול להימשך לנצח. די בטוח שאי שם יש מישהו ממש טוב שעדיין משחק בזה מאז שנות השמונים וחבל לו להפסיק עכשיו.

מה שמעניין באסטרוטיט (חוץ מהציצים) הוא העובדה שהמשחק הופץ בחינם כתוכנה חופשית (טוב, זה לא שמישהו היה משלם על זה או משהו, אבל בכל זאת). הרעיון היה למכור חולצות למעריצים, ולא את המשחק עצמו. תכלס' זה לא רעיון כל-כך רע גם היום, מי יודע? אולי את העתיד של תעשיית המוזיקה הגו שני חנונים חרמנים כבר ב-87'.

מעניין אגב איך הלך להם… אני, בנגין, קניתי פעם חולצה אבל כיום היא קטנה עליי.. מאחורה יש סמל של Rudeware ומקדימה ציצי מפוקסל בצבעי CGA. החולצה עלתה לי 12 דולר, אבל היום היא שווה המון באיביי, כך שאם יש לכם במקרה חולצת אסטרוטיט מקורית (במידה XXL ומעלה), אני, בנגין, מוכן לשלם לכם כסף טוב בעבורה!